הלכות חילול השם

"כבר יש בקרבנו רוצחים שמאמינים כי הם עושים את רצון ה', ואינם אלא אנשי דמים שנושאים את שמו לשוא, כמו רוצחי האיסלם הנושאים שם א-ללה לשקר". הרב יואל בן-נון סבור שחילול השם הזה עלול להביא לחורבן והשתיקה של רבנים חשובים עלולה להביא קנאים לרצוח יריבים - ולא רק בשמאל

לכתוב חיבור כאילו-הלכתי על "הלכות הריגת גוי" שווה בדיוק לכתיבת חיבור כאילו-הלכתי על "הלכות אונס גויה", ועל "הלכות זרמת סוסים". מי שהורג גוי על פי חיבורים כאלה, חס וחלילה, שווה בדיוק למי ששוכב עם אשת הגוי. 'לא תרצח' ו'לא תנאף' שווים. אפשר למצוא במקורותינו ציטוטים שונים, שחיבורם יחד בידי כסילים הופך את התורה וההלכה למפלצת, ופרסומם ברבים הוא מעשה ברור של חילול השם בפרהסיה. אין בתורה מעשה יותר חמור מחילול השם בפרהסיה.

 

מי שסומכים את ידיהם על חיבורים כאלה הופכים אור לחושך, ועליהם נאמר (ישעיהו ה' כ): "הוי האֹמרים לרע טוב, ולטוב רע, שמים חֹשך לאור ואור לחֹשך, שמים מר למתוק ומתוק למר".

 

זה 25 שנה שאני מתריע ומזהיר מפני מעשי הקנאים, ומפני גיבוי כאילו-הלכתי שהם מקבלים. מעשי רצח ודרשות תועבה, כבר ראינו ושמענו לרוב, וגם רצח של ראש ממשלה בישראל לא עצר את הקנאות ואת הקנאים. רוב רבני הדור הזה נחבאים בתוך דרשותיהם, נאחזים ברשתות הפוליטיקה והתקשורת, קצתם שונאים את "השמאל" יותר משהם אוהבים את התורה–העם-והארץ, חלקם גם מוחים בשפה רפה או מגלגלים עיניים, ורובם פשוט אינם רוצים שינעצו בהם שיניים בעת אכילת דגים בליל שבת. התוצאה עלולה להיות מרה כשאול.

 

מי יביא לחורבן

עוד כשהיתה ישיבת "עוד יוסף חי" בקבר יוסף בשכם, נזדמנתי שם לוויכוח נוקב, ואמרתי, בין השאר, שאם תהיה זאת "ישיבת שמעון ולוי" – היא לא תהיה, כי אין ה' חפץ בזה, וכפי שלקח משמעון ולוי את נחלתם על פי קללת יעקב אבינו, כך ייקח מידינו את שכם ואת קבר יוסף. כך היה. גם אמרתי אז, שכל הדיבורים האלה הם חילול השם בפרהסיה, ואמרו לי שעל פי הסוד, כל חילול השם בעיני פלוני, יכול להיות קידוש השם בעיני אחר, כל תועבה מצוה (חס ושלום), הרע יכול להיות טוב, והטוב רע. דברי תעלולים אלה כבר הגלו את הישיבה הזאת, ועכשיו שוב רובצת עליהם ועל כולנו, סכנת הגליה וחורבן, לא בגלל הגויים, לא בגלל התקשורת ולא בגלל הפוליטיקה, אלא בגלל חיבורי הקנאים ומעשיהם.

 

כבר היה צעיר אחד שהתיימר לכתוב 'הלכות הריגת גוי' (בתוך 'ארור הגבר'), ואף הורשע וישב בכלא. בעת מאסרו, התחננה אלי אמו שאקרא את ששלח אלי מבית הסוהר. בדבריו תלה את עצמו על אילן גדול של פוסק ידוע בירושלים. שלחתי שני תלמידי חכמים אל הפוסק, והוא שלל זאת לחלוטין. מאוחר יותר אמר לי (בלשכתו), שכבר אי אפשר לקרוא דברי רמב"ם כצורתם באוזני אנשים, מפני שהם מסיקים מהם מסקנות חמורות ומסוכנות.

 

כבר יש בקרבנו רוצחים מקצועיים, שמאמינים כי הם משרתים ועושים את רצון ה', ואינם אלא אנשי דמים, שנושאים את שם ה' לשוא, ממש כמו רוצחי האיסלם הנושאים שם א-ללה לשקר – "כלי חמס" כלי נשקם – "אומנות זו של רציחה חמס הוא בידיהם, מברכת עשו היא זו, אומנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה ממנו" (רש"י לבראשית מ"ט ה, על פי חז"ל במדרש תנחומא).

 

האלימות הקנאית איננה עוצרת באדום, וגם דגל שחור לא יבלום אותה.

 

השתיקה

בחודש אלול האחרון הפעילו הבריונים פראות אלימה נגד משפחת חבר בקרית ארבע, נגד אשת חבר ובתם. לגודל רשעתם, בחששם מתוצאות התקפתם, הלכו והגישו תלונה נגד שתי הנשים המותקפות. משטרת חברון, בטיפשות לא מפתיעה (לצערנו), חקרה באופן תקיף ונמרץ את קורבנות האלימות בעודן מטפלות בפצעיהן. רבני החושך ערכו בירור קצר, והשאירו את הכל בעלטה, לבל ישלמו מחיר ציבורי. לי נודע הדבר רק לפני ימים מעטים, יחד עם שורת מעשי אלימות המכונים 'תג מחיר', מעשי חבורת מהרסים ומחריבים את 'קוממיות' עם ישראל ומדינתו, בארץ ישראל.

 

חילול השם עלול להביא לחורבננו, חס ושלום, ושתיקתם של רבנים חשובים ומובילים עלולה להוביל למעשי רצח של קנאים כלפי יריביהם, לא רק בשמאל, ואף לא רק בימין "המתון מדי", אלא גם בשכנים שלהם, וברבנים שמתנגדים להם. כל זה כבר קרה לנו ערב חורבן בית שני.

 

אין ה' חפץ בקנאות, שהופכת את תורת ישראל לכת דמויית איסלם רצחני. סחורה זו יש בשוק די והותר. אם יהודים הולכים ו"מתאסלמים" ונוהגים כמותם, ואם אין עוצרים אותם רבניהם, בשפה ברורה וחדה – אוי ואבוי לנו – "ואם לא תשמעוה, במסתרים תבכה נפשי מפני גֵוָה ..." – "מפני גאוותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם" (ירמיהו י"ג יז, חגיגה דף ה ע"ב).