סוף עשור: תם תור הזהב של פדרר ונאדאל?
אחרי השנים היפות בשליטת שני הפנומנים בסבב העולמי, נראה כי תחילת העשור השני במאה ה-21 תסמל גם פתיחת עידן חדש עם צמרת הרבה יותר מגוונת
4 - מספר הקסם הזה מהווה שיא שלילי בשנים האחרונות. מהו אותו שיא? ובכן, ארבעה הוא מספר הטורנירים הגדולים (טורנירי גראנד סלאם, טורנירי "מאסטרס 1000" ואליפות סוף העונה הם 13 הטורנירים הגדולים בשנה קלנדרית של ה-ATP) ברציפות שבהם לא זכו לא רוג'ר פדרר ולא רפאל נאדאל. זו הפעם הראשונה שקורה דבר כזה מאז 2003.
סיכום עשור
העשור הראשון של המאה ה-21 היווה בעולם הטניס תור זהב לחובבי הענף. לאחר כמה שנים של שעמום יחסי לחובביו הוותיקים בתחילת העשור (למעט כמה זעקות "קאם און" של לייטון יואיט וריצות מרגשות של פיט סמפראס וגוראן איבניסביץ'), הגיח פדרר ב-2004 והחל לשלוט בענף ללא עוררין. לא חלף זמן רב וצץ לו גם נאדאל, ומאז שנת 2004 נפגשו השניים 20 פעמים בסבב, כולל 16 פעמים במעמד הגמר - שבע פעמים בגמר גראנד סלאם (שיא כל הזמנים) ושמונה פעמים בגמר של טורנירי מאסטרס (שיא חדש מאז היווצרות סדרת המאסטרס ב-1990).
נאדאל ופדרר. שני הפנומנים של העשור האחרון (גטי אימג'ס)
אפילו שועלי הטניס הוותיקים, אלה שישבו מרותקים גם ליריבויות הענקיות בין ג'ון מקנרו לג'ימי קונורס, בוריס בקר לסטפן אדברג ואנדרה אגאסי לסמפראס, מודים שביריבות הקולוסאלית בין פדרר ונאדאל יש משהו מיוחד. הנוסטלגיה היא תמיד נחלת אוהדי הספורט, וקשה למצוא ענף שבו לא יקום האוהד הוותיק שיגיד "אח, השחקנים של היום, שים אותם מול ענקי הספורט של פעם וגודלם האמיתי יתגלה", אך מדי פעם קם לו דור שמשכיח, ולו לרגע, את גדולת העבר.
השיאים עלו, גם הפופולריות
השיאים שפדרר ונאדאל שברו במהלך העשור הם רבים מספור. רצפי הנצחונות הגבוהים ביותר על חימר, דשא ומשטחים קשים, מספר הזכיות בטורנירי גראנד סלאם, מספר השבועות הרצופים במקום הראשון ובמקום השני, מספר המפגשים בגמרי גראנד סלאמים, מספר השנים שאותם סיימו כצמד בראש הדירוג, ועוד ועוד ועוד. כל השיאים הביאו את הטניס לכותרות ולפופולריות ברמות שאותן הענף לא ראה מזה שנים.
ג'וקוביץ'. שומר על עצמו בראש הדירוג העולמי כבר שלוש שנים (AP)
"דור הזהב" הנוכחי לא היה מורכב רק מהמספרים הבלתי נתפסים של שני הפנומנים. השליטה המדהימה בצמרת גרמה לתגובת שרשרת, ובשנים האחרונות ראינו תופעה שבה
שחקנים מכים שורש במקומות גבוהים בדירוג. מלבד פדרר ונאדאל, השתקע נובאק ג'וקוביץ' בצמרת הדירוג במשך שלוש השנים האחרונות. אנדי מארי זכה בארבעה טורנירי מאסטרס בזמן קצר מאוד, ניקולאי דוידנקו ואנדי רודיק הם חלק בלתי נפרד מהעשירייה ראשונה, וכך היה גם דויד נלבנדיאן לפני הפציעה שהשביתה אותו.
המשכיות, יציבות והשתפרות מתמדת כזו בצמרת הדירוג היא אינה דבר של מה בכך. סבב ה-ATP הוא סבב תחרותי מאוד וידוע שהבדלי הרמות בין שחקנים ממקומות שונים בדירוג אינם גדולים. שחקני הצמרת כולם חוו עליית מדרגה רצינית מבחינת האינטנסיביות שלהם בתוצאות, מבחינת איכות הטניס השוטפת שלהם ומבחינת הנתונים שהציבו בסוף העונה, שנה אחרי שנה.
מארי. גם הוא בצמרת הדירוג כבר שנים (AFP)
את עליית המדרגה הזאת ניתן לייחס לאפקט של פדרר ונאדאל. השווייצרי היה השחקן הראשון מאז שנות ה-80 שהראה דומיננטיות אמיתית על יותר ממשטח אחד, ונאדאל הצטרף אליו. שני השחקנים אתגרו זה את זה, לחצו עוד ועוד על הגז ושיפרו זה את זה. עד לתקופתם, לכל משטח היו את "המומחים" שלו. כיום, שחקן לא יכול להיות טניסאי צמרת מבלי להראות יכולת מצוינת על כל המשטחים.
ג'וקוביץ' ומארי כבר בכוננות
ג'וקוביץ' ומארי זכו בשני טורנירי מאסטרס בשתי שנים עוקבות - אף טניסאי לא עשה את זה בשנות ה-90 מלבד סמפראס, אגאסי ותומאס מוסטר, שהיה בעיקר מומחה חימר. טניסאי הצמרת יודעים שהם מוכרחים להיות במיטבם בכל פעם שהם עולים למגרש, ולא סתם לתת 100 אחוז, אלא מעבר. אם הם לא יהיו מבריקים בכל פעם שהרימו מחבט; אם הם לא ינסו לשפר באופן מתמיד את כל חלקי המשחק שלהם; אם הם לא יעבדו שעות נוספות במגרשי האימונים ובחדר הכושר, לא יהיה להם סיכוי לגרד את הצמרת האמיתית, ואולי אפילו לגנוב משני הענקים בצמרת ניצחון אחד או שניים בטורנירים גדולים.
פדרר. זכה בכל הגראנד סלאמים, על כל המשטחים (רויטרס)
כך, כאשר כל שחקן בצמרת מקבל השראה מהשחקן שמעליו, נוצר מול עינינו סבב תחרותי ואיכותי במידה יוצאת דופן. סבב שמספק לנו שלושה גמרי גראנד סלאם שמגיעים לחמש מערכות בעונה אחת (בפעם הראשונה מזה 73 שנים), שבו טניסאי הצמרת נפגשים בכמויות גדולות והמשחקים ביניהם לרוב צמודים, איכותיים ומרתקים.
אך אותו מספר שהזכרתי בתחילת הכתבה, 4, מסמן אולי את תחילתו של סוף עידן הזהב של העשור הראשון של המאה ה-21. לראייה, אף טניסאי לא ניצח את פדרר ואת נאדאל באותו הטורניר עד שחואן מרטין דל פוטרו עשה זאת בניו יורק, ומאז, דוידנקו הספיק לחקות אותו גם באליפות סוף השנה בלונדון.
דל פוטרט. הראשון שניצח את נאדאל ופדרר באותו הטורניר (רויטרס)
האם כל זה עתיד להימשך זמן רב גם אם נוציא את הדומיננטיות של שני נערי הזהב בפסגה מהמשוואה? מסופקני. בלי הדומיננטיות הלא אנושית של פדרר,
נאדאל לא היה מצליח להתעלות להישגים כל כך מרשימים גם הוא, ובלי שניהם, לא היינו רואים את ג'וקוביץ', מארי ודוידנקו נותנים תצוגות טניס מרהיבות בחלקים כל כך נרחבים של העונה.
אינני אומר שזה סוף הסיפור מבחינת פדרר ונאדאל, אני משוכנע ששני טניסאים ברמתם ימצאו את עצמם מרימים עוד גביעים רבים, אך האינטנסיביות המדהימה בה הם שיחקו בכל פעם שהם עלו על המגרש, השיפור המתמיד והדומיננטיות הבלתי נתפסת שלהם בצמרת - כל אלה לא ימשכו באותה עוצמה.
כאשר טניסאי הצמרת יודעים שהם יכולים להרשות לעצמם לשחק פחות טוב בטורנירים קטנים יותר, או להיות קצת פחות טובים על משטח מסוים, פתאום נקבל מדיי פעם זוכים מפתיעים בטורנירים גדולים, כדוגמת תומאס יוהאנסון ואלברט קוסטה ב-2002. הסבב משנת 2010 ואילך צפוי לחוות ירידת מדרגה קלה, ואנחנו, כאוהדים, נוכל להתרפק על זכרונותינו המתוקים מחמש השנים האחרונות, ולהגיד תודה שיצא לנו להיות שם - בתקופת הזהב של הטניס המודרני.