שיטת האינסטנט של משרד האוצר
תקציב דו שנתי ו"חוק ההסדרים" הם פתרון מעולה לרה"מ ולשר האוצר. הפרקטיקה של קיצור תהליכים מסתדרת מצוין עם המענה המהיר שמבטיחים באוצר לשאלות שיופנו אליהם ב"טוויטר". צעיר, מהיר ויעיל. מי צריך שקיפות, דיון ציבורי או בחינה של טובת הציבור?
צביקה גוטליב
פורסם: 18.01.10, 17:55
ועדת הכספים דנה הבוקר בתקציב המדינה הדו-שנתי וב"חוק ההסדרים", שני "סידורים" מאוד מוצלחים עבור ראש הממשלה ומשרד האוצר, המקצרים עבורם תהליכים וחוסכים כאבי ראש.
נכנה אותה "שיטת האינסטנט": פרקטיקה זו של קיצור תהליכים מסתדרת מצוין עם המענה המהיר שמבטיחים במשרד האוצר לשאלות שיופנו אליהם ב"טוויטר". צעיר, מהיר ויעיל. מי צריך שקיפות, דיון ציבורי או בחינה של טובת הציבור? באוצר יודעים מה טוב בשבילנו.
אז מה קורה פה? 60 שניות של סקירה היסטורית. "חוק ההסדרים", בו נעשה שימוש לראשונה באמצע שנות השמונים, נועד במקור לקצץ בהוצאות המדינה ולהתמודד עם המשבר הכלכלי שפקד את ישראל בתקופה זו. מדובר בחוק אחד המאושר בהצבעה אחת בסמוך לתקציב המדינה השנתי, ומכיל רפורמות מרחיקות לכת, הקפאת חוקים, שינויי נוסח בחוקים וקידום מהלכים שונים. בפרקטיקה זו השתמשו כל ממשלות ישראל מימין ומשמאל ב-25 השנים האחרונות.
החוק שמוקפא מדי שנה
שיטה זו מונעת דיון מעמיק בכנסת, הרשות המחוקקת והריבון, ברפורמות ובהקפאת החוקים המשפיעים על חיי כל אחד מאיתנו. אחד מהם, לדוגמא, הוא חוק "הדיור הציבורי". חוק זה אמור היה להסדיר את מכירת הדירות הציבוריות לדייריהן, ובכסף שיתקבל לבנות דירות ציבוריות חדשות לזכאים. כתוצאה מהקפאת החוק, קיים מחסור חריף בדירות ציבוריות, בשל העובדה שנמכרו דירות אך לא נבנו דירות חדשות, כשלעשרות אלפי זכאים אין פתרונות בדיור הציבורי. שמעתם משהו על דיון שהתקיים בהקפאת החוק הזה? סביר להניח שהתשובה שלילית. מאז חקיקתו ב-1999 הוא מוקפא מדי שנה במסגרת "חוק ההסדרים".
זוהי רק דוגמא אחת המשפיעה על חיי עשרות אלפי ישראלים, מתוך עשרות חוקים ותיקונים קטנים הכלולים בחוק מדי שנה. חברי הכנסת עומדים חסרי אונים אל מול "חוק ההסדרים", המוגש בדרך כלל לקראת סוף השנה וכולל מאות עמודים. דיון מקיף בכל חוק וסעיפיו ייארך חודשים ארוכים, ובמשרד האוצר יודעים ומנצלים זאת היטב. מאבק משותף של חברי הכנסת והארגונים החברתיים מדי שנה יצליח אולי להוציא כמה סעיפים מחוץ לחוק. לא יותר.
מי צריך כאב ראש?
בשנה שעברה הורחבה שיטת האינסטנט של משרד האוצר. בראשותו של בנימין נתניהו (השר לאסטרטגיה כלכלית) ושר האוצר יובל שטייניץ ביקשה הממשלה לאשר באופן תקדימי תקציב דו-שנתי. מי צריך את כאב הראש השנתי של לתת דין וחשבון לחברי כנסת נודניקים, אלה שנבחרו על ידינו, שאמורים לדאוג לאינטרסים שלנו. מי צריך דמוקרטיה, הפרדת רשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת, כל אחת וסמכותה. הכל בעסקת חבילה. תקציב המדינה הוא אחד הכלים החשובים ביותר בניהול המדינה, ואחד הנושאים העיקריים על שולחנה של הכנסת, המפקחת על עבודת הממשלה. צמצום הדיון בו לתקופה של אחת לשנתיים משמעותו עיקור הכנסת מאחת מסמכויותיה המרכזיות.נציגי משרד האוצר אמרו היום בועדת הכספים ש"יתרונות התקציב הדו-שנתי עולים על החסרונות". אתם יודעים מה זה אומר - שהם ימשיכו לשים פס על נבחרי הציבור וגם עלינו - ויקדמו את משנתם. מי שיפגע הם משרדי הממשלה, שיאלצו לרדוף אחר פקידי האוצר וכוחם הגובר על כל העברה תקציבית, אם ירצו ברוב חוצפתם לשנות סדרי עדיפויות במשרד עליו הם ממונים.
שיטת האינסטנט של משרד האוצר מתרחבת, ולא רק למסרים ותשובות ב"טוויטר". רק נזכיר שהתקציב הדו-שנתי אושר בתקופה של משבר כלכלי עולמי. האם התקציב הנוכחי ל-2010 עדיין רלוונטי לתקופת משבר? זה כנראה לא ממש משנה לאנשי האוצר, האחראים על הקופה הציבורית.