תמיד אהבתי להתבונן בהיסטוריה מנקודת מבט יהודית, כיוון שליהודים הייתה נטייה להתגודד באופן מרוכז וצפוף באזורים נבחרים. מנקודת הראות הזו ניתן בדרך כלל להביט על מאורעות היסטוריים גדולים מזווית מאוד אינטימית של כמה רחובות בודדים בעיירה ברוסיה, פולין או מרכז איטליה.
לפרק הקודם בסדרה:
אניולוטי: הפסטה הממולאת המושלמת
מצחיק למצוא מתכון לחמין בספר בישול איטלקי, אבל תתפלאו לשמוע שקיים אחד כזה וכשנתבקשתי לכתוב טור על המטבח האיטלקי הקלאסי, מצאתי לנכון להכליל מתכון המייצג את המטבח של יהדות איטליה. כך הגעתי ליהדות פרארה (Ferrara), שריתקה אותי בהיסטוריה שלה ולא פחות באוכל המאוד יהודי שלה. אוכל של בית, הנעשה לא כפרנסה, אלא כמלאכת אהבה המגיעה מהנשמה ולרוב לא מוצאת את דרכה מחוץ לכתלי הבית. כך, דרך האוכל, אנו מקבלים הצצה אינטימית למטבחים של דרי הבתים העתיקים הללו וניתנת לנו המתנה המדהימה להריח, לטעום ולחוות רגע מן העבר הרחוק, חוויה שלא תמצאו בשום ספר היסטוריה, אלא רק במחבתות ובסירים.
פרארה היא עיר עתיקה במחוז בולוניה השוכנת על גדות שלוחה של הנהר פו (Po), הנהר הארוך באיטליה, הזורם מההרים של צפון איטליה לים האדריאטי. הקהילה היהודית של פרארה היא אחת העתיקות באיטליה בפרט ובעולם בכלל. בתקופת ימי הביניים נשלטה העיר על ידי משפחות אצולה ודוכסויות שעד המאה ה-17 העניקו לקהילה היהודית תנאים מאוד נוחים וטובים לסחר וחופש דת. היהודים נתקבלו בברכה בפרארה גם בתקופת הגירוש הגדול מספרד ופורטוגל. הם הביאו עמם חומרי גלם יקרי ערך כגון משי וצמר ופיתחו בצורה משמעותית את תחום הסחר והבנקאות בעיר.

(צילום: ירון ברנר)
בתחילת המאה ה-17 השתנו הלכי הרוח. ממש כמו המשפט "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", כך השתנו משפחות המלוכה ועמם קשרי הידידות עם הקהילה היהודית. משולש הרחובות בהן השתכנו בעיר היהודים הפך לגטו. פרט לכמה שנים בודדות תחת שלטונו של נפוליאון, יהודי פרארה התנהלו תחת מגבלות מחמירות וחוקים משפילים, עד האיחוד הגדול של איטליה בשנת 1859. לצערה של הקהילה היהודית, השמחה הייתה קצרת מועד ובשנת 1922 עלה השליט הפאשיסט מוסיליני שהנהיג שלטון ברזל ודיכוי, מה שהוביל כמובן לעידן אפל עד סוף מלחמת העולם השנייה.
ההיסטוריה של פרארה שזורה בהיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר, וכמו יתר הקהילות היהודיות בשאר התפוצות פיתחה הקהילה של פרארה מטבח מנחם עם תבשילים ביתיים וממולאים על סוגיהם. המטבח של פרארה מתגאה ברפרטואר שלו גם במתכונים מהמטבח היהודי הכשר.
מה שאני הכי אוהב במטבח הכשר הוא בשר הבקר. כמובן שלהבדיל משכנותיהן הגויות, לא השתמשו עקרות הבית היהודיות בבשר לבן וניתן למצוא מתכונים רבים המשתמשים במקום בבשר לבן בבשר בקר. מה לעשות, אין על הארומה של סיר עם קציצות בקר עם נתח שמן של חזה בקר במרכזו ולא אכפת לי כמה לובסטרים ושוקי חזיר תרעיפו עלי. יש משהו בתבשיל או נזיד בקר שפשוט מחזיר אותי הביתה.
אחד הדברים שיהדות פרארה ידועה בהם, הוא גרסה מיוחדת לחמין היהודי שנקראת בפי האיטלקים "האמים". היהודים הביאו את החמין בתקופה ישנה מאוד, אך אין אזכור לזמן המדוייק, או למקור ממנו הובא החמין. סביר להניח שמדובר על מאות רבות של שנים, ושהמקור הוא באזור הים התיכון. הוורסיה האיטלקית כוללת קציצות בקר, נקניקיות עוף, חזה בקר, כרעיים של עוף, עלי מנגולד ושעועית לבנה, חומרי גלם נפוצים מאוד במרכז איטליה. המנה נכנסה ללקסיקון האיטלקי הכללי והפכה למנת דגל היום. ניתן למצוא את ההאמים באזורים רבים במרכז איטליה והיא מוגשת כמובן בעיקר בחורף, כמנה יומיומית שלא משוייכת לחגים או מועדים.
המרכיבים:
1 ק"ג עלי מנגולד (קצוצים גס)2 כוסות שעועית לבנה (מושרית לילה במים)
1 ק"ג חזה עגל
4 ביצים קשות (להרתיח 10 דקות במי מלח)
1/2 כוס שמן זית כתית מעולה
4 נקניקיות
4 עצמות מח עצם
מלח/ פלפל שחור גרוס
4 עלי דפנה
לקציצות:
2 ביצים
1 כוס פירורי לחם
500 גרם בשר בקר טחון

(צילום: ירון ברנר)
אופן ההכנה:
המושג של חמין במתכון הזה משמש יותר כפלטפורמה למנה בעלת חזות אלגנטית אך בעלת מרכיבים וטעמים מוכרים. אני מת על מנות כאלה כיוון שהן נותנות לי, כטבח, הזדמנות לשחק בטעמים ומרכיבים מוכרים, כגון כבש וחיטה ולעבד אותם בצורה כזו שיקבלו מראה של משהו חדש. כך ניתן לקחת חוויה של ערב שלם, כמו חמין, ולרכז אותה "בקליפת אגוז", כחלק קטן ומעניין מארוחה מגוונת
המרכיבים:
לבשר:
1 פלדה כבש במשקל כ- 1.5 ק"ג נקי מעצמות
1 כף טימין קצוץ דק
1 כף רוזמרין קצוץ דק
1 כף שום כתוש
קליפה מגורדת מלימון אחד
קליפה מגורדת מתפוז אחד
1/2 כוס עלי סלרי קצוצים גס
מלח ים גס
פלפל שחור גרוס
2 גזרים, קלופים וקצוצים גס
1 כרשה קצוצה גס
2 לפתות קלופים וחתוכים לשמיניות
4 שיני שום שלמים קלופים
4 עלי דפנה
1 בקבוק יין אדום
3 כפות סילאן
כוס וחצי גרגרי חומוס, מושרים לילה במים
2 גרונות עוף, חתוכים לחצי
5 כפות שמן זית
לחיטה:
כוס וחצי חיטה
1 כף דבש
2 כפות שמן זית
2 כפיות שטוחות מלח
1 כוס יין לבן יבש
50 גרם חמאה
3 כפות גבינת פרמזן מגוררת
להגשה:
1 כוס יוגורט כבשים להגשה
עזרים: חוט שפגט לקשירה

(צילום: ירון ברנר)
אופן ההכנה:
לסדרה הקודמת על מחוזות הקולינריים של איטליה - לחצו כאן
יוגב ירוס הוא השף של מסעדת "מל ומישל"