אמנות מופשטת

אריאנה מלמד מתנגדת לדמגוגיה בנוגע לספנסר טוניק, לשת"פ המוזר בין גל"צ לחינוכית, לנאומים של חנוך ברטוב, רוצה סוף ל"שבוע סוף" ונותנת את נאום קובטי שלעולם לא תשמעו. סיכום שבוע

בין זנות לאמנות

אם יש משהו משותף לתצלומי העירום ההמוניים של ספנסר טוניק הרי זה התום הקיבוצי שהם משדרים, רגע אחרי שהעין המופתעת מן המסה האנושית המעורטלת מתחילה להתמקד בפרטים. והנה, מתרחש נס קטן של היפוך-דימויים. אין כאן פורנוגרפיה, מפני שהמצלמה מרוחקת די הצורך וברור שלא נועדה לגרות.

טוניק. מהומה על לא מאומה (צילום: GettyImages)

 

אפילו אירוטיקה אין, מפני שהמצולמים שרועים בכוונה בתנוחות שלא מעידות כלל על קירבה ביניהם. ואחרי שמתבוננים היטב, למרות שמדובר במאסה של בני אדם, עירומם המקובץ מכמיר לב במידה שהמתבונן רוצה להגן עליהם. את כל אלה החמיצו כמובן חברי הכנסת של ש"ס שצעקו סדום ועמורה, תועבה, וביקשו לאסור על קיום צילומים כאלה בישראל.

 

ח"כ זאב מש"ס אף זעק בכנסת "זנות שהופכת לאמנות". הוא עשה זאת ברצינות גמורה, והצליח להצחיק אותי פעמיים: ראשית, הוא מודה שיש כאן אמנות, וזה ממש יפה מצידו. ושנית – אם זו זנות בעיניו, אני מוכנה לארגן לו סיור לימודי בתל ברוך כדי לראות מקרוב עד כמה הדבר האמיתי אינו דומה ליצירותיו של טוניק.

 

גל"צ והחינוכית משתפים פעולה

23 זה ה-24 החדש? כי אם כן, בקרוב מאוד, בשיתוף פעולה תמוה מאין כמוהו בין גלי צה"ל לטלויזיה החינוכית, תוכלו לקבל בערוץ 23 תוכן רדיופוני משודרג, או טלויזיה לעניים, כאשר התחנה הצבאית תביא אל המרקע משדר בכיכובו של שמעון פרנס, שיוקדש למוזיקה מזרחית.

 

לפני שנדבר על העליבות וחוסר הדמיון, צריך לברר מדוע גוף שידור צבאי צריך לשתף פעולה עם תחנה אזרחית ולהעלות באפנו ניחוחות רחוקים של פאשיזם תרבותי. אחר כך צריך לשאול אם לזה התכוונו מי שמדברים בשבחו של השידור הציבורי בישראל. כשזה יתברר, יתברר גם שדפוס החשיבה שגורר למרקע עוד מוזיקה מזרחית בעצם זהה לדפוסים של הערוצים המסחריים: מה שהולך, מה שמביא רייטינג, מה שהכי זול להפיק, מה שמתכתב עם המכנה המשותף הנמוך ביותר – וגם על זה, להזכירכם, נשלם בכספי המסים שלנו.

 

להתלונן כל הדרך לפרס

מיד אחרי שהתבשר על זכייתו בפרס ישראל לספרות, סיפק חנוך ברטוב כמה ציטטות בגנות מצב שוק הספרים של ימינו. "ספרים הפכו למוצרים", קונן, ואחר כך תקף את רבי המכר ואמר שפעם – באותם ימים טובים מיתולוגיים לגמרי שזכרונם המואר משחיר את ההווה – עורכים ספרותיים ראויים היו אלה שהחליטו מה יראה אור, ואילו בימינו, אפשר היה להבין מדבריו, המצב מאוד שונה וקשה, למעט לגבי אותם סופרים שהופכים ל"סלבס", כך סינן הזוכה בבוז.

 

עיון קצר בהיסטוריה של המו"לות היה מבהיר לברטוב עד כמה הוא טועה, מפני שעדיין לא נמצא מודל כלכלי מצליח להוצאת ספרים שאינו כרוך בתקווה ליצור רבי מכר. כל הוצאת ספרים מכובדת בעולם המערבי פועלת כך, ויש לה קובעי טעם וגם עורכים ספרותיים של ממש, וכולם מופקדים על הצלחתו של המוצר, מפני שספר הוא גם מוצר – ואלמלא היה כזה, סופרים לא היו יכולים להתפרנס מיצירתם בכלל, וגם לא להתלונן כל הדרך לפרס ישראל.

 

בעקבות סקנדר קובטי

"גבירותי ורבותי, חברי הקרן – אני מתכבד להגיש לכם בזאת את התסריט שלי, אחרי השינויים שביקשתם להכניס בו, ולבקש שתזרזו את העברת המענק לשנת 2011 , כי כבר מישכנתי את הדירה, האוטו והפנסיה של אמא, ואפילו איבגי הבטיח לוותר על חצי מהשכר - ועוד לא התחלנו לצלם. וכן, קיבלתי את טופס ההזדהות עם המדינה ומילאתי אותו, כי אני יודע שבלי נאמנות אין אמנות.

ירון שני וקובטי. הנאום שלא תשמעו (צילום: AP)

 

אז אני מתכבד בזה להזדהות עם מדינת ישראל, עם כל מלחמותיה הצודקות ולא צודקות גם יחד, עם כל מה שנעשה בשמה לדיכוי עם אחר ומיעוט גדול אחד, עם כל החלטה שיצאה מתחת ידה של ממשלת ישראל הנבחרת וכל החלטה שתהיה בעתיד, ואני מבטיח לסתום את הפה אם

משהו לא ימצא חן בעיני במדינה גם אחרי שהצילומים יסתיימו, ויהיה לי מסטרפיס ביד ותשלחו אותי לאוסקר הבא. ועכשיו אפשר לקבל את הצ'ק?"

 

סוף ל"שבוע סוף"

על פי השמועה, מיזם ההצחקות עתיר הכוכבים לא העניק לבעליו את התמורה הרייטינגית לה ציפו, ואחרי פסח, אחרי שניפרד ממנה לשבועיים, "שבוע סוף" תחזור במתכונת שונה – או בכלל לא. תרשו לי להמר על האפשרות השניה, ותרשו לי לא להצטער יותר מכפי שבאמת נחוץ.

 

אבל אם מתכננים שינוי, אולי כדאי לשקול את הנוסחה הבאה: תורידו את מספר הכוכבים למחצית ממה שמתרוצץ על המסך שלכם עכשיו, ותכפילו את מספר הכותבים הטובים שתצליחו לגייס, אם תצליחו. עוד כדאי להיפטר מגודש האביזרים שיוצרים דחיסות ויזואלית מעיקה – ומעוד אביזר אחד: עופר שכטר. כשרון קומי כבר לא יצמח כאן, אז לא חבל על המאמץ?