על פי הרב רוזן, עורך את כתב העת ההלכתי "תחומין" בנושאי חברה ומדינה, הדיון האמיתי בנושא איננו בשדה הפרשנות ההלכתית אלא בתחום הצניעות והמדיניות החברתית בקהילות. "מותר לרבנים להעלות את רף הצניעות - ואולי גם חובתם - אך מומלץ לא כפוסקי הלכה"
לשיטתו, הדאגה לצניעות והלוחמה במתירנות לא יצלחו בהחמרות והערמות סייגים, משום שסופם שיגרמו לציבור לאמץ דווקא הקלות הלכתיות מרחיקות לכת. עוד העיר: "מי שמאפשר הוראה על ידי מורות למרות ההלכה 'אישה לא תלמד תינוקות מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים', איננו יכול לאסור כהונה במזכירות או בפורומים ציבוריים אחרים".
רוזן משבח במאמרו את תרומת הנשים לכלל החיים הקהילתיים וטוען כי "נשים מפליאות בפעילות ציבורית למעלה מן הגברים". לו הדבר היה תלוי בו, כתב, היה דוחף אותן לכל תפקיד: "אני מצפה לראות בכל תחומי השירות הציבורי נשים שומרות תורה ומצוות, המתגאות בכך... עמוסות בתחושת שליחות וחדורות נאמנות כפולה: לעצם התפקיד הציבורי ולהיותן שומרות תורה בהקפדה".
ומה לגבי קריירה? הרב רוזן מציין כי אין לכך הגדרה ברורה, אך ככלל קובע כי אסור שהיא תבוא על חשבון השקעה בזוגיות ובחינוך הילדים. "יודע אני שאי אפשר לכלוא את הרוח בכלל, ואת רוח שוויון ההזדמנויות הנשי בפרט, ואף על פי כן, דברי הרב ליאור מנקרים באזני: המחיר המשפחתי".
עם זאת סבור הכותב כי ההכרעה בשאלה זו צריכה להיות אישית ולא ציבורית או מגזרית, משום שיש גם נשות קריירה המקדשות את השם בהליכותיהן ובהבלטת אמונתן. "גם בענפים אלו רבות בנות עשו חיל בהרחבת המשפחה ובהשקעה בחינוכה. אכן, קשים חיי הקריירה גם בהיבט זה, ומי שלא יכולה להתמודד - שתפרוש!".