אחרי "We Con the World", שיר ישראלי אזרחי שהופנה לעולם החיצון, מגיע שיר הסברה חדש, "שיר ערש" מבית מוסדות המדינה, המופנה כלפי פנים. את השיר כתב משה קלוגהפט, יועץ התקשורת של ח"כ רונית תירוש ותעמלן ותיק. הלחין את השיר עמיר בניון, ומבצעים: חברי הכנסת יואל חסון, יריב לוין, אנסטסיה מיכאלי, כרמל שאמה, אורית זוארץ, רונית תירוש, משה מטלון, איוב קרא, שלמה מולה, יוליה שמלוב וכמובן, מירי רגב.
השיר מעלה תהיות מעניינות: מי שילם על ההקלטה? מתי ייצא האלבום והאם יש לצפות לסיבוב הופעות? ואם איתנים בדעתם חברי הכנסת להשקיע את מיטב זמנם ומרצם בזֶמר, הלא כדאי שאת הפריימריז הבאים במצודת זאב תחליף תחרות בנוסח כוכב נולד? כך נוכל ליהנות מסיעות קואליציה מלודיות יותר, שאינן מזייפות ולא מזכירות תרנגולות בהישחטן.
כיוצר ומבקר בתחומי המוזיקה והמלל, מצאתי עניין רב בתמליל. מדובר בשיר רב-משמעי, שיר ערש שהוא גם שיר הלל לצה"ל. שיר ילדים ובו חינוך ערכי כפול - ערך התרדמה וערך המלחמה. ראו לדוגמה את מילות הבית הראשון:
"תישן ילד תישן
מישהו ער בשבילך אז תשכב
קח את תיק האוכל
ולך אל הגן עכשיו
גם הוא יאכל - את מנות הקרב"
הילד, שנבחרינו בשלטון משכיבים אותו לישון, הרי הוא אנחנו. חייל צה"ל ער בשבילנו, כלומר, כה גדול על אמוננו בחייל להיות, עד שאפשר ואפילו רצוי להתנמנם. אז תשכב, אומר השיר, כי כשהתותחים רועמים כולם שוכבים: מי כדי לא לחטוף רסיסי פגז, ומי כדי לעצום את עיניו בשלווה ולשקוע בתרדמת. עתה מצטרף מוטיב האוכל, לומר: תיק של אוכל על גבנו בהולכנו לגן, כמו מנות הקרב של החייל האמיץ המוצב במעבר ארז ושומר פן יוכנסו לרצועה בשר טרי, ריבה, חלבה, כוסברה, או פירות יבשים שחרצניהם עלולים להימצא אחר כך מיודים על שדרות.
"תצחק ילד תצחק
הוא נושך שפתיו בשבילך עכשיו
תבעט בכדור
תתפלש בחול
גם הוא מנער עכשיו - את החול ממדיו"
אבל הילד הוא בכל זאת רק ילד, כלומר, חייל שעוד לא הבשיל. כבר כאשר הוא מתפלש בחול מגרש המשחקים ובועט בכדור, על הילד הישראלי ללמוד שבקרוב ינער את החול ממדיו, ותחת כדור משחק הוא יבעט בשבוי כפות. עד אז – תצחק ילד, תצחק. יש הרבה על מה לצחוק.
"וכמו הנשר הוא יבוא
וישא אותך על גבו
הוא יספוג החיצים אל ליבו
במסע במדבר
רק עקבותיו בעפר
הוא נושא אותך
על כפיו כל הזמן
אז תישן ילד תישן
תרוץ ילד תרוץ
גם הוא בתופסת הם רודפים אחריו
קפוץ בחבל
גם הוא משתלשל מחבל עכשיו
יש אמא בבית רק שמור לה עליו"
עכשיו מפליא אותנו משה קלוגהפט בדימוי רב עוצמה, מטאפורה יחידה שאותה שמר באיפוק רב עד לפזמון החוזר, והנה היא מרהיבה עזוז ומניפה אותנו אל שחקים תמירים של הברקה פואטית: חייל צה"ל "כמו הנשר הוא יבוא". הנשר – עוף דורס, אוכל נבלות, הוא וקרובו העיט מסמליהן של מדינה שמעבר לאוקיינוס, וכן של תנועות גדולות מההיסטוריה הלא-רחוקה של אירופה. ללא ספק חיה נהדרת, היא גם בת למשפחת הנציים ממש כמו חברי הכנסת והמקהלה.
והילד, גיבורנו, שוב מושכב לישון. כי לפנות בוקר ישתלשל העוף הלילי מחבל אל סיפונה של ספינה אזרחית ועליה סיוע הומניטארי לעזה, על מנת להלחם בחירוף נפש נגד אזרחים ממגוון מדינות שלומנו ובעלות בריתנו. שוב משתמש המחבר בהקבלה מתוחכמת – הרי ממש כפי שקופץ כעת ילדנו בחבל, כך ישתלשל בעוד שנים מספר מחבלי המסוק של שייטת 13. כאן דווקא גלומה היתה אפשרות שירית נוספת, שהמשורר פספס: הלא גם התינוק היהודי המשתלשל מחבל הטבור כמוהו כחייל שייטת בפעילות מבצע.
והשיר נחתם במילים הבלתי-נשכחות:
"ובלילה עצום את עיניך
הוא פוקח עיניו בשבילך
ותגיד רק תודה
תשיר לו שיר ערש בליבך
הוא יזמזם חזרה
מעמדת השמירה".
לשווא ניסה הילד המסכן לפקוח את עיניו בשלישית, ובשלישית הוא מצווה לעוצמן. רק עין חיל המודיעין לציון צופיה. וכאן שורת המחץ: "ותגיד רק תודה". דהיינו, לא רק תגיד תודה, אלא תגיד "רק" תודה, למען תמלא המילה "תודה" את פיך מים בינלאומיים.
יש לברך על יוזמת חברי הכנסת להנעים את זמננו במזמור, במיוחד בימים אפלים שבהם אף זמר ולהקה מחו"ל כבר לא מעוניינים להופיע במחוזותינו. עם זאת ולמרות הכל, מצאתי טעם אחד לפגם במילות הסיום. עקמומית בודדה במלאכת המחשבת שלפנינו: הילד המנומנם מתבקש לבסוף לשיר לחייל שבעמדת השמירה שיר ערש. שומו שמיים! הניתן להסיק מכך שגם אנשי צבאנו הגיבורים נרדמים לפעמים על המשמרת?!
דניאל עוז הוא משורר ומוזיקאי, מוביל להקת "המפתחות לצוללת". ספרו "חיי החול" עתיד לראות אור בקרוב בהוצאת "כתר".