במסגרת "כתבת תמיכה" בציבור החרדי, על רקע פרשת עמנואל, פרסם העיתון הציוני-דתי ראיונות קצרים עם שלושה אנשי רוח ממגזרים שונים, זאת כדי להמחיש כי לכל אחד מהם גבולות גזרה מצפוניים שלא יחצה לעולם, גם אם הדבר כרוך בהפרת חוק או צו בית משפט. רובינשטיין, שכמשפטן בעל שם עולמי וחתן פרס ישראל למשפטים מזוהה עם שלטון החוק, שיתף כאמור פעולה, והצהיר כי ערך השוויון עולה מבחינתו על עקרונות הדמוקרטיה.
בהתייחס לסאגת "בית יעקב" בעמנואל הודה פרופ' רובינשטיין כי "קשה מאוד לכפות חוק על ציבור מאורגן שאינו רוצה בו". עם זאת הדגיש למדינת ישראל יש סמכות לכפות צורת חינוך מסויימת על אזרחיה, ומידת התערבותה נגזרת מהתמיכה התקציבית במוסדות ומההסדר החוקי שמכוחם הם פועלים. "אנחנו מקבלים בחינוך בארץ שהחינוך הוא לפי דרישת ההורים, אבל בכל מקרה אי אפשר לפסול אדם על פי צבע עור או מוצא", אמר, "מידת אדיקות דתית זה משהו אחר, אבל אני לא יודע מה העובדות במקרה של עמנואל. מדינת ישראל לא יכולה להסכים שבמוסד הממומן על ידה תיעשה אפליה על בסיס מוצא".
ואם בוודאות היה מדובר בנושא דתי ולא עדתי? "אני שאלתי את אחד השופטים בבג"ץ", מגלה פרופ' רובינשטיין, "והוא אמר לי
שאם היו מוכיחים שזה קשור לרמת אדיקות אז המצב היה שונה. אבל הם לא הצליחו להוכיח את זה". לדבריו, החוק נותן להורים את הזכות לבחור ולהחליט על חינוך ילדיהם בין הזרמים השונים, אך במקרה של קריטריונים פסולים המדינה חייבת להתערב.
עוד סיפר כי במדינות רבות מחמירים בכך עוד יותר, ולכן "לחסידי סלונים היה קשה עוד יותר בארה"ב לבוא עם טענה כזו לבית משפט". רובינשטיין הסביר כי שם ובצרפת, לדוגמה, אוסרים הפרדה במוסדות החינוך גם על בסיס דתי בטענה שגם הגיוון והלימוד עם השונה הוא ערך מחנך, ואת ההשלמה הדתית רוכשים התלמידים המעוניינים בכך בעצמם. "באופן אישי אני מקבל את העיקרון הרב תרבותי של הארץ, אבל באופן מוגבל", סיכם, "רק במידה שלא נעשית כאן פגיעה בכבוד האדם וחירותו".