השר נגד המשטרה: מצלמות אינן מכונות גבייה

השר לביטחון פנים החליט לשנות את מיקומי מצלמות המהירות החדשות, בניגוד לקביעה המקורית של אגף התנועה במשטרה, והסביר: מצלמות המהירות לא נועדו לצורך גביית כספים מהציבור, אלא גם כאמצעי לשינוי תרבות הנהיגה בישראל. מדוע החליט השר על מיקום שונה מזה עליו הוחלט במשטרת התנועה?

מנסים להרגיע את הציבור? המשרד לביטחון פנים מבטיח כי מצלמות המהירות לא יהיו "מכונת גבייה" בשירות משרד האוצר. זאת, כחלק מניסיון להתמודד עם ביקורת ציבורית נוקבת שמעורר מערך מצלמות המהירות החדש. המשרד מפרסם מסמך המפרט את יעדי המערך החדש, וכן את השיקולים ששימשו לבחירת מיקום הצבתן של המצלמות. המיקומים החדשים שונים מאלה שנקבעו במקור על-ידי אגף התנועה במשטרה, וזאת למרות קביעת ראש האגף בעבר כי המיקומים נקבעו על-סמך "מחקר ומדדים מדויקים".

 

• מה אתם יודעים על מצלמות המהירות החדשות?

מצלמות המהירות: קנסות בכמיליארד שקל בשנה  

השר אהרונוביץ': מצלמות המהירות יגרמו לשינוי תרבות הנהיגה בישראל (תצלום: עידו ארז)

 

על-פי המסמך שהפיץ המשרד לביטחון פנים, המטרות המוצהרות של מערך המצלמות הן:

 

• שינוי תרבות הנהיגה.
• ירידה משמעותית במספר תאונות הדרכים והנפגעים.
• הרתעה בקרב המשתמשים בדרך, והגברת הציות לחוק.
• בלימת תופעות בריונות.

 

במשרד גם מציינים כי לאחרונה הורה השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', לשנות את מיקומי המצלמות שקבע בתחילה אגף התנועה במשטרה, ולהתאימם למספר שיקולים חדשים, ואלה הבולטים שבהם:

 

1. ניתוח נתוני התאונות בשנים 2006 עד 2010, לפי כמה מדדים: מספר תאונות, חומרת התאונות, מספר נפגעים וחומרת הפציעות, וסיבות עיקריות לתאונות - תוך שימת דגש למהירות מופרזת.
2. מאפייני כביש ותרבות נהיגה: סוג הכביש (מהיר, בין-עירוני, עירוני), נפח תנועה, דפוסי התנהגות חריגים, ורמת הציות לחוק.
3. אפקטיביות: שינוי תרבות הנהיגה, העלאת רמת המודעות להשלכות נהיגה אגרסיבית, הגברת הציות לחוקי התנועה, והתאמת המהירות לתנאי הדרך.

 

היו מדדים מדויקים?

הנחיית השר על שינוי מיקום מצלמות המהירות החדשות, אשר נפרשות כחלק ממערך האכיפה הדיגיטלית החדש, עוררה לא מעט תמיהות. במשרד לביטחון פנים אומרים כי שינוי המיקום נועד כדי "שלא תשמשנה כגובות כספים מנהגים בכבישים אשר לא מוגדרים כמסוכנים ביותר, ותעביר את כובד המשקל אל 'כבישי דמים', אשר שם הנהיגה והתוצאות הרסניות הרבה יותר".

 

אלא שבאגף התנועה טוענים מזה תקופה ארוכה כי גם הפריסה המקורית של המצלמות, שתוכננה על-ידם, "מתבססת על מחקר, (ו)על מדדים מדויקים". למעשה, ראש האגף, ניצב אבי בן-חמו, הבהיר בעבר כי "בדקנו איזה צירים מהווים בעיה מבחינת ריבוי תאונות דרכים כתוצאה מעבירות מהירות. בדקנו (גם) באיזה צמתים יש ריבוי הרוגים וריבוי תאונות כתוצאה מאי-כיבוד החוק ומעבר באור אדום. לכן, הפריסה של המצלמות מתוכננת על-פי תכנון מסודר".

 

90.9% מעל המהירות המותרת

על-פי הפריסה המתוכננת כעת, יוצבו בשלב הראשוני - המוגדר "פיילוט" - 10 מצלמות מהירות בשלושה כבישים:

 

• 4 מצלמות בין בכביש 4, צומת בנימינה וצומת הרוא"ה, בקטע כביש באורך של כ-10 ק"מ.

• 4 מצלמות בכביש 65 בוואדי ערה, באיזור אום-אל-פחם, בקטע כביש באורך של כ-12 ק"מ.
• 2 מצלמות מהירות בכביש 31, בין צומת שוקת ותל-ערד, בקטע כביש באורך של כ-30 ק"מ.

 

שלושת הכבישים שנבחרו אכן מאופיינים במספר רב יחסית של תאונות קטלניות, וכן ברמה גבוהה של אי-ציות למהירות החוקית. בסקר מהירויות ארצי של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שנערך ב-2009, נצפתה בשלושת הכבישים חריגה משמעותית מהמהירות המותרת על-פי חוק:

 

• כביש 4: 65.6% מהמנהגים בנתיב הימני נמדדו מעל המהירות המותרת (90 קמ"ש), ו-90.9% בנתיב השמאלי.

• כביש 65: 78.3% מהנהגים מעל המהירות המותרת (80 קמ"ש).
• כביש 31: 95.1% מהנהגים מעל המהירות המותרת (80 קמ"ש).

 

אפשר לחכות עד 2013?

עד תחילת אפריל תורחב פריסת המערך, והוא יכלול 30 מצלמות מהירות נוספות ו-9 מצלמות רמזור נוספות. בסך הכל, יופעלו 40 מצלמות מהירות, ו-20 מצלמות רמזור, ובמשרד לביטחון פנים אומרים כי פריסת כל המצלמות טרם נקבעה סופית.

 

אלא שעד שיסתיים הפיילוט ויותקנו המצלמות הנוספות, לא ניתן יהיה לקבוע האם הן אכן הועילו. זאת שכן המחקר המלווה אותו עורכת הרשות לבטיחות, אינו צפוי להסתיים לפני הרבעון האחרון של 2013. למעשה, במשרד לביטחון פנים אומרים כי השלב הראשוני נועד בעיקרו לשמש להפקת לקחים הנוגעים לתפעול השוטף של המערכת, ולא לבחינת עמידתה ביעדים העיקריים שהציב השר.

 

עבירה פחות מסוכנת?

סקרים שנערכו בעבר, העלו כי עבירת מהירות נחשבת בקרב הנהגים ל"פחות מסוכנת" מעבירות אחרות - וזאת למרות שמרבית הנהגים מעריכים כי הסיכוי להיתפס בגינה הוא גבוה ביותר. בסקר של הרשות, שנערך בסוף 2006, נמצא כי 61.8% מהנהגים סבורים כי נהיגה מעל המהירות המותרת מהווה סכנה - השיעור הנמוך ביותר מבין שבע עבירות, שכללו דיבור בטלפון נייד, חציית פס הפרדה לבן ואי-חגירת חגורת בטיחות.

 

כאשר נשאלו מדוע הם נוהגים במהירות הגבוהה מזו המותרת, ענו "כמחצית מהמשיבים כי הסיבה הנכונה... היא הפעלת שיקול דעת לפי תנאי הכביש. כשליש ציינו כי... מגבלת המהירות שהחוק קבע שם אינה הגיונית, ושאין סכנה אמיתית בנסיעה מעל המהירות שמותרת שם. כרבע טענו ש'אני ממהר', או כי 'יש לי שליטה טובה על הרכב גם כשאני נוהג מהר'".