פרשת ויקיליקס מגיעה לספרות הרוסית
מסמכי ויקיליקס חושפים: הסופר הרוסי אלכסנדר סולז'ניצין, חתן פרס נובל לספרות ולוחם כנגד המשטר הסובייטי, היה מעורב בענייני השעה של רוסיה המתחדשת של שנות ה-90
יונתן פיין
פורסם: 09.12.10, 10:46
בשולי חשיפות מרעישות על מעורבות המאפיה בשלטון, אתר וויקיליס מצא לנכון לשתף את העולם גם בפגישה של שגריר ארצות הברית במוסקבה עם אלכסנדר סולז'ניצין, חתן פרס נובל לספרות ומי שנודע כמבשר מוראות המשטר הסובייטי במערב. אחד מהמברקים שנחפשו בפרשה, מגולל את הביקור בביתו של סולז'ניצין שבפרברי הבירה, ארבע חודשים לפני מותו בגיל 89 מדום לב. כותב המברק מציין את החיות שגילה הסופר, שלא התעייף לרגע מלשאת את המסר שהיה למפעל חייו: גינוי המשטר הקומוניסטי לצד כמיהה ריאקציונרית ללאומיות רוסית חדשה-ישנה.
סולז'ניצין. שמר על כבוד האדם במשטר הסובייטי (צילום: GettyImages)
"למרות שבץ ששיתק את ידו", מתפעל המחבר, "סולז'ניצין הפגין את האנרגיה האגדית והבלתי מתכלה שלו, גילה עירנות וכפי שמעידה השיחה הוא עדיין מעורב ביותר בענייני השעה". ענייני השעה שהעסיקו את סולז'ניצין נוגעים בעיקר לרוסיה, ופניה המתחדשות מאז שנות ה-90. השגריר שמע ממנו ש"תחת פוטין האומה מגלה מחדש מה זה אומר להיות רוסי", לעומת גורבצו'ב וילצין שהמשיכו את נזקי הקומוניזם. יחד עם זאת בפגישה הודה סולז'ניצין שהנסיגה המתמשכת של רוסיה ממאפיינים דמוקרטיים היא "טעות", והמברק מתאר כיצד נזכר בערגה באסיפות העם שראה בניו-אינגלנגד ובוורמונט, אותן הגדיר כ"מהות הדמוקרטיה".
עידן מסך הברזל
הסופר הרוסי, שהוגלה בעידן מסך הברזל לשוויץ ואחר כך לימד בהרווארד, גילה עניין רב ביחסי חוץ. במברק מתוארת למשל התנגדותו החריפה לעצמאותה של קוסובו. "למה", הוא תהה רטורית, "שהסרבים יהיו אחראיים לפשעים של מילושביץ?" הוא ביקר גם את ההתקרבות של אוקראינה לנאט"ו ולמערב, והזכיר שאחרי אירועי ה-11 בספטמבר רוסיה הושיטה יד לארצות הברית בשורת צעדים בוני אמון. "סולז'ניצין קיווה שיבוא הזמן שבו אמריקה תגמול על המחוות האלה", ציין ביובש כותב המברק.אלכנסדר סולז'ניצין הוא דמות מרתקת בנוף הספרותי-פוליטי. בעקבות ביקורת שמתח על סטאלין במכתב פרטי, בשנות ה-50 הוא נשלח לשמונה שנים במחנות עבודה, עליהם אמר ש"דבר לא הפריד בינם לבין תאי הגזים, חוץ מהגזים". אחר כך גורש לקזחסטן ולקה בסרטן.
שנות הגולאג והגירוש השתקפו היטב בסיפור "יום בחייו של איבן דניסוביץ'", וברומנים "אגף הסרטן" ו"ארכיפלג גולאג", מפעל בן עשור בו שקד סולז'ניצין על תיאור הגולאג בפרטי פרטים. היצירה הריאליסטית הנוקבת פקחה את עיני המערב, וגרמה לאינטלקטואלים רבים לשנות את גישתם האוהדת לקומוניזם הסובייטי. "המילים של סולז'ניצין מדברות
על כבוד האדם, נושא שאנו חייבים לשמוע עליו יותר מאי פעם", נכתב בנימוקי האקדמיה השבדית להענקת פרס הנובל ב-1970.
"סולז'ניצין מבטיח לנו שבכל מקום בו כבוד האדם מופר, החרפה היא על המפר עצמו". גם מבנה יצירתו של סולז'ניצין משקף לדברי האקדמיה השבדית את המסר הזה, כאשר האינדיבידואליזם של האחד לא בא על חשבון האחר וכל דמות ביצירתו הופכת בתורה לדמות הראשית.
ואולם לאורך השנים התפרסם יקיר הליברליזם האמריקאי גם בהכרזות וחיבורים שנויים במחלוקת: החל בגילויי לאומנות רוסית הנוטה לאנטישמיות, עבור בהשתלחות ברוח האמריקאית החלולה והחומרנית (כולל מוזיקת הרוק הבלתי נסבלת), וכלה, בשנים האחרונות, בהשוואה ישירה בין מפקדי ברית נאט"ו להיטלר. בסיכום המברק אמר סולז'ניצין לשגריר שהוא "ממשיך לנבור בארכיונים", כך שייתכן שלאוהדי הסופר נכונות עוד כמה הפתעות.