ספק (ואף יותר מזה) אם הישראלי הממוצע היה מתעניין בסקרמנטו קינגס, אלמלא עומרי כספי היה משחק בה. בסיום ההפסד לטורונטו לפני פחות משבוע, ביקרתי בחדר ההלבשה של אחת הקבוצות הגרועות והמשעממות בליגה, שמבחינת פוטנציאל יכולה להגיע הרבה יותר רחוק. "עם ההגנה הזו אי אפשר לעשות כלום, זה רק הולך ומידרדר", אמר לי ג'ייסון ג'ונס, כתב ה'סקרמנטו בי' שנוסע עם הקבוצה גם למשחקי חוץ.

לא צריך להיות גאון כדי לראות איך הקינגס לא שומרים, וסופגים במהלך השבוע האחרון מעל 120 נקודות בממוצע. אולי המאמן פול ווסטפאל לא שולט בקבוצה, אולי זה רק בגלל הפציעה של טייריק אוואנס, אולי זה סתם בגלל שלאף אחד משחקנים לא ממש משנה להשליך לפח משחק אחד נוסף. כספי, שירד לחדר ההלבשה כשהוא מניף אגרוף קמוץ בעצבים, היה אולי היחיד שהתקשה לקבל את ההפסד.
בחדר ההלבשה כל אחד מתעסק בשלו. בעבר יצא לי לבקר בחדר המקביל של טורונטו, בתקופה בה שיחק בקבוצה הקנדית אנתוני פארקר וההבדלים בולטים לעין מהרגע הראשון. אוואנס הפצוע, יושב לבד על אזרחי עם שעון יוקרתי שיכול לממן בית. העיתונאים מסקרמנטו שואלים לשלומו, מתי הוא יחזור למגרשים ועדיין מזכירים לו את הסל הגדול מול ממפיס. כאן הוא מחייך ומתלהב שוב כאילו היה ילד. "או ג'יי מאיו חגג כאילו הוא כבר ניצח את המשחק", הוא נזכר.
אחרי המקלחת, רק שחקן אחד מחכה לכספי - סם דלמברט מהאיטי. בנו אודריך דווקא איש נחמד, אך גם אליו אף אחד לא ממש מתקרב. כשהזכרתי לו את התקופה בהיכל נוקיה ואת האהדה שיש כלפיו וכלפי אחיו סמו, ששיחק דווקא בהפועל, הוא חייך. "יש לי רק זכרונות יפים מתל אביב", הוא נזכר. "הייתי בן 19 כשהגעתי למכבי והתבגרתי במהלך השנה, למרות שלא היה קל".

"מהתקופה ההיא שמרתי על קשר רק עם ניקולה וויצ'יץ' ועם מוני פנאן, לפני המקרה המצער. עם ניקולה אני מדבר לפחות שלוש פעמים בשבוע". דימרקוס קאזינס, שקיבל את הכינוי RUN DMC (או DMC בקיצור) על שם אחת מלהקות הראפ הראשונות, הפך בשבועות האחרונים לאחד השחקנים המשמעותיים בקבוצה, שאמורה לבנות עליו ועל אוואנס לשנים הבאות. גם הוא נראה די אדיש במבט מהצד.
היחיד שהצליח לגנוב את ההצגה מבחינתי, הוא דווקא פו ג'טר. את אקס הפועל ירושלים ראיין עיתונאי של מגזין יהודי, שהגיע מן הסתם בגלל כספי. "אני מתגעגע לבוץ של ים המלח", הצהיר ג'טר כשנשאל על ארץ הקודש. "ירושלים עיר מיוחדת, אבל אשתי ואני ממש אהבנו את ים המלח". אז ככה מתנהל לו חדר הלבשה של קבוצה ב-NBA, באדישות מסויימת. לא ממש זוהר, לא הכי נוצץ. הכי מלחה שיכול להיות.

בשבוע שעבר חשבנו שהקבוצה הזו בלתי עצירה, אבל הנה פתאום התגלו להם סימני עייפות קלים. מה שהתחיל בהארכות במילווקי ופורטלנד, הסתיים בהפסדים בלוס אנג'לס (לקליפרס) ובדנבר, בלי לברון ג'יימס הפצוע. טוב, אולי הוא נפצע משימוש יתר באצבעות, אחרי עוד כמה ציוצים מיותרים.

הספרס חזרו לנצח. מאז ההפסד הדרמטי לבוסטון ויממה לפני כן בניו יורק, הזקנים של קואץ' פופ כבר עם רצף של ארבעה W, שניים מהם על הזאבים העלובים ממינסוטה. החדשה: מאנו ג'ינובילי לא מתבייש להיות הקלע המוביל בכל אחד מהמשחקים האחרונים.
להפסיד בשבוע אחד לשיקגו ויוסטון זה לא נעים, אבל בוסטון היא עדיין אחת הקבוצות היציבות בליגה. בקרוב יחזור קווין גארנט והירוקים יהיו מפחידים עוד יותר. אה, והלבן הזה שלהם שמזכיר קצת את בירד בלוק, ומקבל קצת דקות לאחרונה בגלל הפציעה של גארנט, הוא בכלל טורקי.
למעט מעידה קלה מול ממפיס, הלייקרס במאזן 1:8 מאז שלושת ההפסדים בסוף דצמבר. לא ברור מה קרה מאז המשבר ההוא, אבל קובי בראיינט והמסייעים ובעיקר אנדרו ביינום, הצליחו לחזיר קצת מיכולת ההרתעה שלהם. קובי אגב, שוב ניחס את פילדלפיה איגלס שלו, אחרי שלבש את החולצה שלהם באימון לפני שאלה עפו מהפלייאוף.

דווקא כשחשבנו שדווייט הווארד הכי מרוצה מהטרייד שנועד להשאירו בעיר של דיסני, הגיעו שני הפסדים במשחקי חוץ צמודים. זה לא בהכרח אומר משהו, בטח כשבאוקלהומה סיטי הוא קולע 39 נקודות ומוריד 18 ריבאונדים, וזה עדיין לא מספיק לניצחון.
ראסל ווסטברוק וקווין דוראנט - שוב הם. שיתוף הפעולה הכי מגניב ואולי גם הכי יציב בליגה, מסדר ניצחונות על ממפיס, יוסטון ואורלנדו בשבוע אחד. קחו אותם בחשבון גם אחרי פגרת האולסטאר, כשהכסף כבר מתחיל לבצבץ.
מצד אחד הם מנגחים את בוסטון עם הקרניים, מצד שני שארלוט החביבה עושה מהם אחלה סטייק. אלו הם השוורים של שיקגו, שנשארו חזקים, אבל גם לא הכי יציבים כרגע. העיקר שדריק רוז בדרך לפתוח בחמישיית המזרח. בצדק.

לא ברור מה נחת על אטלנטה בתקופה האחרונה, אבל ג'וש סמית, אל הורפורד וג'ו ג'ונסון (עם עזרה פה ושם מג'מאל קרופורד) פשוט לא מפסיקים להפציץ. בניצחון
על אינדי למשל, היו לכל אחד מהם שישה אסיסטים, בעוד הרכז מייק ביבי מסתפק בסוכריה אחת בלבד.
טוב, ידידי יוני לב ארי כבר כתב עליהם את כל מה שצריך, אבל בינתיים התראיין אמארה סטודמאייר אצל דייויד לטרמן ושבה את לב האמריקנים עם סיפור הפציעה שהובילה אותו להרכיב משקפיים ('כמעט ואיבדתי את הראייה'). איך אפשר שלא לאהוב אותו?
לא ברור איך דנבר מצליחה להתרומם למרות כל הדיבורים על הטרייד של כרמלו, רק חבל שכל החבילה הזו תתפרק בקרוב.