בישראל המתייבשת, חיסכון במים נמצא גבוה בסדר העדיפויות הלאומי. משום כך, פרק המים מרכיב 17% מהציון הכללי בתקן הישראלי לבנייה ירוקה. אז כיצד אפשר להפחית את צריכת המים של מבנה?
הפרקים הקודמים במדריך לבנייה ירוקה:
בשוק קיימים שלל אמצעים וטכנולוגיות חדישות להפחתת הצריכה בברזים. כך למשל חסכמים שמפחיתים ספיקה, וסתי מים לספיקה נמוכה וקבועה, ברז עם חיישנים אלקטרוניים לסגירה אוטומטית, ברזים בעלי סגירה מכנית אוטומטית (בדומה לברזיות של גנים ציבוריים), ברזים חשמליים שמחממים את המים בצנרת ומונעים את הביזבוז עד להגעת המים החמים, וברז לכיור המטבח שנפתח עם רגלית למניעת בזבוז בזמן שטיפת הכלים.
התקנת אמצעים אלה יכולה לחסוך כ-30% מים לכל הפחות. הם מחזירים את העלות הנוספת שלהם בזמן קצר יחסית ומשום כך חשוב להתייחס אליהם כהשקעה ולא כהוצאה. אם אתם מעוניינים לקבל קרדיט בתקן עבור התקנת טכנולוגיות אלה, ודאו באתר של רשות המים כי הטכנולוגיה מאושרת בתקנות המים של ישראל.
התקנה של מכלי הדחה דו כמותיים באסלות יכולה לחסוך כ-40% מצריכת המים של המיכל. התקנת מיכלים אלה היא הסטנדרט חדש בבנייה, אולם חשוב גם להתקינם גם במבנים שעוברים שיפוץ.
בנוסף, מדידת מים נפרדת לכל דירה, עוזרת לדיירים לנהל טוב יותר את צריכת המים ומאפשרת להם לצמצם את הצריכה המשפחתית. התקן מעודד התקנה של מדי מים דירתיים נוסף על השעון הראשי.
ובל נשכח את דליפות המים - מדובר בצרה צרורה ועד שהיא מתגלה, עלול להגרם נזק למבנה ובזבוז מים אדיר. בבנייני מגורים ניתן להתקין על המונה הראשי מערכת המסוגלת לגלות דליפות מים בצינורות הראשיים של הבניין.
נושא לא פחות חשוב ושעדיין לא כלול בתקן, הוא מיחזור מים אפורים - המים המשומשים מהמקלחת, הכביסה ושאר הברזים. המים הללו מלוכלכים רק מעט, בשונה משפכי השירותים וכיור המטבח, שנקראים מים שחורים בגלל רמת הזיהום הגבוהה שלהם.
לצנרת הביתית מגיעים מים שפירים באיכות של מי שתייה., אך בעולם אידיאלי היינו מצמצמים למינימום את הצריכה שלהם. אמנם שתייה, בישול, ציחצוח שיניים, כביסה ומקלחת - מצדיקים שימוש במים שפירים, אך להדחת אסלות והשקיית הגינה, לא באמת נחוץ שנשתמש במי שתיה. במקום זאת ניתן לעשות שימוש חוזר במים האפורים ולחסוך כ-40% מכמות המים השפירים.
נכון לעכשיו משרד הבריאות מתנגד למיחזור של מים אפורים מחשש למחלות, ולכן נושא זה לא מקבל כל התייחסות בתקן לבנייה ירוקה. עם זאת, הנושא נמצא כרגע בתהליך של חקיקה, ולא מן הנמנע שיוסדר בעתיד הלא רחוק.
לפיכך, אם אתם בונים מבנה חדש, מומלץ לתכנן ולבנות אותו עם הפרדה מראש בין צנרת הניקוז של המים השחורים לזו של המים האפורים. כך, אם וכאשר הנושא יוסדר, לא תצטרכו לפתוח את הרצפות והקירות כדי להפריד בין שתי מערכות הצנרת.
כיצד בכל זאת ניתן למנוע ביזבוז מים להשקייה אם לא במיחזור המים האפורים? ובכן, התקן כולל:
שטח בנוי מפריע למי הגשמים לחלחל לקרקע וכך קורה שחלק ניכר של מי הגשמים עושים את דרכם לים דרך מערכת הניקוז העירונית. חשוב מאד להתייחס לזה ולתכנן פתרון מתאים, שמשתנה ממבנה למבנה, בהתאם לכמות השטח הלא בנוי במגרש, תכונות הקרקע, וכמויות הגשם הצפויות באיזור.
בהתאם, נדרשת תוכנית ניקוז, שבדרך כלל תכלול הובלה של הנגר, למשל בתעלות ניקוז, השהייתו למשל על ידי גינות גג או מכלי אגירה, והחדרתו לקרקע למשל באמצעות בורות החדרה. אפשר גם לאסוף את מי הגשמים בחורף על ידי ניקוז המרזבים למיכלי אגירה, ומשקים איתם את הגינה בחודשי הקיץ.
הכותב האקולוג ברק גוזנר מחברת הבניה הירוקה , וחבר בועד המייסד והמנהל של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה