יום הכיפורים החדש הוא "חג האופניים". מי החליט? "התקשורת" (ובכללה גם האתר הזה) שמוצפת בכתבות לקראת היום, שהן למעשה במה פתוחה עבור היבואנים להציע את מרכולתם במסווה של "הכנות לחג". שטיפת המוח שמנסה לשכנע את הציבור לרכוש אופניים חדשים לכל ילד אכן מצליחה להוציא אל החנויות את המוני בית ישראל.
אין סיבה שבימים לפני המועד המקודש, יהרהרו בני-ישראל במותגים, פנסים, מחזירי אור ומשאבות. אין עוד עם שמקדיש יום בשנה לרכיבת ילדים על אופניים, ועוסק בשבועות שלפני בשינון הלכות הלכות צמיגים ומשאבות. לו קראנו על עם כזה בעיתון - היינו בטוחים שמדובר בעם פרימיטיבי.
מבחינה חינוכית מדובר בכשל. ילד שקונים לו בככל שנה זוג חדש לומד שאין לרכוש ערך אלא רק להחלפתו בטרם עת ורדיפת המותג. ילד כזה גם בטוח שהכבישים הריקים ביום כיפור נועדו לרכיבה חופשית, ואינם תוצאה של הסכמה לאומית לכבד את היום בישיבה בבית.
המחאות החברתיות של הקיץ האחרון בישראל התבססה בעיקרה על נושאים צרכניים. בין השאר התחיל הציבור לדבר על אחריות אישית ועל צרכנות נבונה שאינה מושפעת משטיפת מוח צרכנית באמצעות פרסומות, ואופנות שמוכתבות בכלי התקשורת.
אופניים שבכל זאת הגיעו לסוף דרכם, כדאי למסור לסוחר מתכות או אפילו ל"אלטע זאכן". כך נמנע את השלכתם בשדה ולכלוך הסביבה בברזל ובגומי. סוחרי המתכות שולחים את גרוטאות המתכת שהם מקבלים למיחזור, ואפילו משלמים עבורן למוסר לפי משקל וסוג המתכת.
המתכות מהוות כ-3% ממשקל הפסולת הביתית. עיקר פסולת המתכת מורכבת מכלי רכב שיצאו משימוש, אך גם מחפצים קטנים ובינוניים, וביניהן אופניים. כל הצינורות החלודים הללו הופכים אחר כך לחפצים שלא חלמו להיות.
קיימות מתכות אל-ברזליות כמו נחושת, נירוסטה ואלומיניום, אך כולן מותכות בסופו של דבר.
מיחזור פסולת מתכתית מתחיל בהתכת החומר בתנורים שעובדים בטמפרטורה של כ-1,800 מעלות צלזיוס. אחרי שהפסולת הופכת לנוזלית היא נוצקת לתבניות ומקבלים צורות שונות של יחידות גלם.
מדובר בחיסכון גדול באנרגיה ובמשאבי טבע. מכרות הברזל בעולם מתכלים בקצב מדאיג וצפוי מחסור בעפרות מתכת כבר בשנים הקרובות. הפקת טון אחד של פלדה מעפרות ברזל צורכת פי ארבעה יותר אנרגיה ממיחזור גרוטאות פלדה.
ברזל ופלדה הם המתכות הנפוצות ביותר בתעשיית המתכת. הם משמשים למגוון רחב של מוצרים לענף התעשייה והבניין ולכן ניתן למצוא חברות רבות הסוחרות בפסולת מתכת. בעולם קיימות בורסות מתכת ויש חברות שעומדות על כך שהחפצים שהן מייצרות יכילו מתכת ממוחזרת.
לפני כן השלל שנאסף בשדות ובחצרות (ולפעמים פורק ונגנב) עובר תהליך של מיון והפרדת הברזל ממרכיבים אחרים. גרוטאת רכב מפורקות למרכיבי פלסטיק, צמיגים, מושבים, זכוכית ומצברים. חלק מחומרים אלה מועבר למיחזור וחלק מסולק להטמנה. חלקי הברזל נדחסים בעזרת כלים רבי עוצמה לצורת קוביות ברזל, במטרה להפחית את נפחם.
כשמדובר באלומינים, התהליך מעט שונה. האלומיניום הוא המתכת הנפוצה ביותר עם מגוון השימושים הרב ביותר. יוצרים ממנו פרופילי אלומיניום לחלונות למשל, פחיות שתייה, רדידי אלומיניום, יריעות פחי אלומיניום וכמובן שלדות קלות לאופניים. פעם היו שלדות האופניים מאלומיניום יקרות מאוד ביחס לשלדות הברזל. היום הן הפכו לסטנדרט ואינן יקרות כבעבר.
תהליך ההתכה של גרוטאות אלומיניום (שלדות, מעצורים וחלקי הילוכים של אופניים) צורך רק 5% מכמות המשאבים הנדרשת לייצור אלומיניום מקורי. מדובר בחיסכון ענק לכן כ-31% ממוצרי האלומיניום בארה"ב מקורם מאלומיניום ממוחזר. אלומיניום ממוחזר משמש בעיקר לכלי בישול, מחשבים, כלי שיט, חוטים ועוד.
לסיכום, אופניים קונים פעמיים-שלוש בחיים (בהנחה והם לא נגנבים), ואם מחליטים להיפטר מהם, עדיף לפגוש בהם בגלגול הבא בתור סיר או מחשב אישי.