המחקר טרם פורסם, אך כבר הגיע לקונגרס ולפנטגון. הסטודנטים, שבראשם עמד ד"ר פיליפ קרבר, בכיר פנטגון לשעבר, טוענים כי המנהרות נחפרו על ידי "חיל הארטילריה השני", יחידה סודית של צבא סין, האמונה על הגנת הטילים הבליסטיים וראשי הנפץ הגרעיניים, והשימוש בהם.
קרבר, בן 65, היה אסטרטג בכר בזמן המלחמה הקרה, ואף עמד בראש צוות מחקר שהקים היועץ לביטחון לאומי דאז, הנרי קיסינג'ר, לחקר כוחות בריה"מ.
בזמן רעידת האדמה הקשה במחוז סיצ'ואן ב-2008, היה קרבר חבר בוועדה בפנטגון שעסקה בנשק להשמדה המונית. ראש הוועדה שם לב שמומחי קרינה הוזעקו לאזור, וגבעות קרסו באורח פלא. הוא הטיל על קרבר לברר מה קורה, וזה פנה לסטודנטים, שנסחפו לתוך עבודת המחקר. הקבוצה גדלה לכ-24 סטודנטים שבילו את זמנם בתרגומים ומשחקי מלחמה.
בהיעדר מסמכים רשמיים פומביים הנוגעים למנהרות, בדקו הסטודנטים את החומר הגלוי: מגזינים צבאיים, דיווחי חדשות, תמונות שפורסמו באינטרנט, פורומים ועוד.
מבקריהם טוענים נגדם כי הם השתמשו בכל מקור מידע אינטרנטי, כולל גוגל ארת', בלוגים, ואפילו סדרת דוקודרמה מבוימת על החיילים הסינים. העיתון מציין כי הדבר דומה להפקת תובנות לגבי המלחמה בטרור של ארה"ב, מצפייה בתוכנית "24".
לאחר שלוש שנים, טוענים הסטודנטים כי הצליחו לאכן מספר מנהרות והם סבורים כי הם יודעים אילו טילים מאופסנים בהן.
קרבר העמיד את ביתו לרשות המחקר ותלמידיו, צייד אותם במחשבי אפל, והשיג עבורם מלגות. "השמנתי כשעבדתי על הדבר הזה כי הפסקתי ללכת לחדר כושר. זה היה כל כך אינטנסיבי. זה לא שיעור רגיל, ד"ר קרבר נותן לך חופש מוחלט להגיע למטרה", סיפר סטודנט ל"וושינגטון פוסט".
אחד ההישגים הגדולים של הסטודנטים היה כשהצליחו לשים את ידם על סמך פנימי של צבא סין, שאורכו 400 עמודים. באופן מפתיע, חלק מהמתואר בסדרת הטלוויזיה שחקרו התאים לכתוב במסמך.
ב-2009, הודה צבא סין בקיום רשת המנהרות שאורכה כ-4,800 קילומטרים, הכוללת גם בסיסים עמידים בפני מתקפות גרעיניות. קרבר מזהיר כי מהמחקר עולה שייתכן שמספר ראשי הנפץ הגרעיניים שברשות סין מגיע ל-3,000.
ההערכה הגבוהה, העומדת בסתירה להערכות קיימות העומדות על כמה מאות ראשי נפץ, עוררה מחלוקת בקהילת המודיעין. "אין לי מושג מהי כמות הנשק הגרעיני שבידי סין, אבל גם לאף אחד אחר אין", טען קרבר והסביר ל"וושינגטון פוסט": "זו הבעיה עם סין – אף אחד לא יודע מה לצפות ממנה".