מאפסנים את הילדים מול הטלוויזיה? הם משמינים
מחקרים מוכיחים: הזמן שמבלים מול הטלוויזיה והמחשב קשור לכמות החטיפים שהילדים מנשנשים. בנוסף, בזמן הבהייה הם רק רובצים, ומוחם נשטף בפרסומות. מה עושים? כבו את המכשיר וצאו החוצה, ממליצים מומחי הכללית ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות". לגדול בריא - כתבה ראשונה בסדרה
מגפת ההשמנה בקרב ילדים היא כבר מזמן נושא מדובר, מטופל ונחקר. עוד ב2008- הכריז מבקר המדינה בדוח שלו כי המלחמה בהשמנה היא יעד לאומי. ברחבי העולם משקיעים כסף רב במימון מחקרים שיסייעו להבין את הסיבות למהפך המסוכן שחל בעשור האחרון במשקלם של ילדים קטנים.
הסיבה המובהקת הראשונה, העולה מכל מחקר, היא אכילה רבה ויומיומית של מזון תעשייתי ועתיר שומן וכן הפנמה של אורח החיים המערבי הפאסיבי.
קראו עוד על השמנת ילדים:
- איך למנוע השמנת ילדים? שישנו יותר בסופ"ש
- מחקר: 30% מהילדים העניים בישראל - שמנים
- על ילדים ובעיות משקל
אחד מעמודי התווך באורח החיים הזה הוא צפייה בטלוויזיה במשך שעות ארוכות יותר ויותר, תוך חשיפה לפרסומות מזון מניפולטיביות. לדברי פרופ' דני נמט, סגן מנהל מחלקת ילדים ומנהל מרכז הספורט לילדים במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית, צפייה במסך מעלה את צריכת המזון פי .1.3
"במחקר אמריקאי שהתפרסם ב2010- עקבו החוקרים אחרי מאות ילדים בגילים חמש-שמונה שחולקו לשתי קבוצות. ילדי הקבוצה הראשונה צפו בטלוויזיה באופן מבוקר ולא יותר משעתיים ביום. בקבוצה השנייה זמן המסך היה חופשי".
מעיבוד הנתונים עלתה מסקנה שהפתיעה את החוקרים: ילדי הקבוצה השנייה, שנחשפו כאמור לשעות צפייה רבות יותר - אכלו הרבה יותר גם אחרי שהפסיקו לצפות במסך. מה שעולה במובהק מהמחקר הוא שהצפייה בטלוויזיה מגרה ומגבירה את התיאבון גם כשנפסקת ההתניה מסך = אוכל.
"צפייה פאסיבית תוך חשיפה לפרסומות מזון יוצרת מצד אחד גירוי ומצד שני שעמום, ולכן היא גוררת נשנושים," מסביר פרופ' נמט. "כיוון שהריכוז אינו במיטבו, הילדים אוכלים מכל הבא ליד. לשם הדגמה, ב100- גרם של ביסלי יש 500 קלוריות, שזו מחצית תצרוכת הקלוריות היומית של ילד."
להורים אין כוח
את האצבע המאשימה מפנה פרופ' נמט לכיוון ההורים: "במציאות החיים שלנו, כשההורה חוזר סחוט מיום עבודה מתיש, לא תמיד הוא מוצא את הכוח לשעשע את ילדו, לרדת איתו לגינה, להקריא לו. אז מה קל יותר מלהושיב את הילד מול המסך ולהשתיק אותו עם חטיף או ממתק? וכך הילד שקט, האמא מספיקה את המטלות שלה, אבל היא לא מודעת לסיכוני ההשמנה בטווח הקצר והארוך," הוא אומר.
הנזקים הבריאותיים שמחוללת ההשמנה כוללים, לדבריו, עלייה בערכי לחץ הדם, כולסטרול גבוה, הפרעה במערך השומנים וסיכון למחלות לב ואף לתמותה.
כאמור, לא רק עצם הצפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה בקרב הילדים אלא החשיפה שלהם, תוך כדי הצפייה, לפרסומות רבות מאוד למוצרי מזון שונים. במחקר ישראלי חדש בדקה ד"ר קרן אייל מהמרכז הבינתחומי בהרצליה את התוכן של פרסומות המזון ששודרו בין השעות ארבע אחר הצהריים לחצות - המוגדות שעות צפייה לכל טווח הגילאים.
"דגמתי פרסומות ששודרו בערוצים המסחריים 2 ו10- לאורך כל ימי השבוע," מתארת ד"ר אייל. "השאלות שעליהן שמתי דגש היו האם הפרסומות מקדמות מסרים של בריאות, אילו מסרים הן מציגות ומי מציג אותם."
מעיבוד הנתונים עלה כי שליש מכלל הפרסומות קידמו מוצרי מזון שונים, בעיקר מוצרי חלב, ממתקים ומשקאות קלים וכן רטבים וממרחים. אחוז אחד בלבד מהפרסומות עסק בירקות או בפירות. "אבל מה שהפתיע הוא שהמסר העיקרי בפרסומות המזון היה שהמוצר זול ולכן משתלם לצרוך אותו. רק במיעוט הפעמים נאמר, וגם זאת במסר נלווה בלבד, שהמוצר גם בריא," היא מתארת.
עוד נתון מטריד שעלה מהמחקר הוא שב75%- מהפעמים שבהן משודרות פרסומות למזון מוצגים בהן אנשים מנשנשים אגב רביצה על הספה או על המיטה, ולא ישובים סביב שולחן האוכל.
"אבל מה שבעיקר מקומם בפרסומות המזון הוא ההטעיה," קובל פרופ' נמט. "לפחות ב85%- מהן מתהפכת פירמידת המזון. כלומר, המוצר שאותו מפרסמים שייך לקבוצת המזונות שדווקא מומלץ להמעיט באכילתם, כמו שומן וסוכרים".
מעדיפים את דורה
השפעתן הלא רצויה של הפרסומות מתעצמת כשחושבים שקהל היעד שלהן, הילדים, חסר את הכלים ואת היכולת הקוגניטיבית להתמודד עם מסרים מתוחכמים ומוסווים".השיווק האגרסיבי והמתוחכם מתוגבר בשנים האחרונות בפסיכולוגים ובמומחים להטמעת מסרים. הוא לוקח היטב בחשבון את העובדה שילד לא יכול להבדיל מנטלית בין מסרים, כשם שהוא לא מבדיל בין גיבור בשר ודם לדמות מצוירת," מסבירה ד"ר יוכי בן נון, הפסיכולוגית הראשית של המרכז הרפואי מאיר.
מחקר אמריקאי מאשש את הקביעה הזו. מתארת אירית פורז, הדיאטנית הראשית של שירותי בריאות כללית ומנהלת היחידה לתזונה ולדיאטה בשניידר: "חוקרים בדקו 200 ילדים מגן חובה ועד כיתה ב' וחילקו אותם לשתי קבוצות. הראשונה צפתה בסרט טבע רצוף ללא הפסקה ואילו השנייה נחשפה לפרסומות למזון תוך כדי הצפייה. מתשאול הילדים עלה שהם לא הבחינו בין התכנים של סרט הטבע לאלה של הפרסומות. לדעתי, המחקר הזה מדגיש עד כמה ההשפעה של פרסומות המזון על הילד היא טוטאלית."
וכאשר את מוצרי המזון מפרסמות דמויות שמגיעות מקרב גיבורי התרבות של הילדים - המסר חודר במהירות ולעומק. ממחקר שנערך באוניברסיטת אורגון ופורסם בכתב העת 'Pediatrics' עולה כי ילדים מושפעים בעליל מדמות המפרסם בעת בחירת מזון.
"החוקרים דגמו 40 ילדים בני ארבע-שש כל הילדים קיבלו שלושה סוגי מזון: ביסקוויטים, סוכריות וגזר," מתארת פורז. "המזון ניתן בזוגות - אחד בשקית חלקה ואחד בשקית שעליה מדבקה של דורה, סקובידו או שרק. הילדים נשאלו איזה מהחטיפים היה טעים יותר בכל זוג ואיזה מהם הם היו מעדיפים להמשיך לקבל בעתיד. רוב הילדים העדיפו את המזון שהיה בשקית המצוירת וחשבו שהוא טעים יותר מזה שבשקית החלקה."
מנשנשים בהיסח הדעת
"חשיפת ילדים לפרסומות קשורה בעוד שתי רעות חולות," מציינת פורז. "ראשית, תוך כדי צפייה הם סתם רובצים בחוסר תנועה, ושנית - הם מנשנשים במקביל מכל הבא ליד ובהיסח דעת גמור."
קיימים מחקרים רבים שמחזקים את הקשר בין זמן מסך לאכילה לא מבוקרת. מתארת הדיאטנית הקלינית רבקה קראוזה: "ב2006- התפרסם בכתב העת 'Obesity' (השמנה) מחקר שהראה כי ככל שילדים בני שנתיים-שש שיחקו יותר במשחקי וידיאו ומחשב, כך עלתה צריכת המזון המהיר שלהם. מחקר אחר מ2008- הראה שכל שעת צפייה נוספת בטלוויזיה מגדילה את צריכת המשקאות הממותקים והמזון המהיר".
אישוש לדבריה מופיע במחקר שנערך באוניברסיטת באפלו ובמהלכו עקבו החוקרים במשך שנתיים אחרי 70 ילדים בני ארבע-שבע שסבלו מהשמנה. אצל הילדים שבצפייה שלהם נעשתה התערבות פעילה והיא קוצרה משמעותית - הסתמנה הרזיה ממשית.
איך להחליש את הקשר בין הצפייה לאכילה
- הגבילו משמעותית את שעות הצפייה של הילדים.
- הקפידו שזמן הטלוויזיה לא ילווה בנשנוש חטיפים.
- הקפידו שאכילה, כולל של חטיפים, תיעשה אך ורק בישיבה סביב שולחן האוכל.
- הסבירו לילדים, בהתאם לגילם, את משמעות הפרסומת תוך הדגשת הרווח הכספי של היצרן המתעלם מהפן הבריאותי.
- יש לאסור על ילדים, בני כל הגילים, לפרוש באמצע הארוחה המשפחתית לטובת צפייה בטלוויזיה עם הצלחת ביד.
- הקפידו על ביצוע פעולה אחת: רק טלוויזיה או רק ארוחה.
