הקטל בדרכים: ב-2011 נפגעו 28,369 בני אדם בתאונות, מהם 380 הרוגים. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום (ג') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זו שנה שנייה ברציפות בה נרשמת הרעה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים בכבישים: מ-2009 עלו מספר התאונות הקטלניות וההרוגים ב-9%. גם בהשוואה ל-2010 נרשמה הרעה, עם עלייה של כ-2% במספר ההרוגים ו-4% במספר התאונות הקטלניות.
עוד בנושא מספר ההרוגים:
יש לציין כי נתוני הלמ"ס מדווחים על ירידה של 2% במספר ההרוגים אשתקד. אלא שסיכום כל הנתונים הרלוונטיים, כולל כבישי מדינה ביהודה ושומרון, מלמדים על עלייה מדאיגה. ראוי גם להזכיר כי על-פי התוכנית הלאומית למאבק בתאונות, שאומצה על-ידי ממשלת ישראל ב-2005, מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב-2011 אמור היה להיות נמוך מ-340. הוועדה גם קבעה כי על המדינה להפחית את מספר ההרוגים בשיעור של 6% מדי שנה. בשני יעדים אלה לא עמדה המדינה.
שיפור משמעותי יחיד נרשם במספר התאונות המוגדרות על-ידי המשטרה כ"קשות": מספרן ירד אשתקד בכ-20% לעומת 2010. מספר הנפגעים שמצבם הוגדר על-ידי המשטרה כ"קשה" ירד בשיעור דומה. עם זאת, חשוב להדגיש כי נתוני הלמ"ס מבוססים על דיווחי המשטרה, ולא על אלו של בתי החולים.
ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים הסבירו בעבר כי "בכל הנתונים שמצביעים על חומרת הפגיעה, ישנו חוסר התאמה משמעותי בין נתוני המשטרה לנתוני בתי החולים... חוסר ההתאמה גורם לכך שהנתונים המפורסמים על-ידי הלמ"ס אודות פצועים קשה, שכאמור מתבססים על סיווג המשטרה בלבד, עלולים לסבול מתת-דיווח".
הסיבה לכך נעוצה במספר גורמים, ובראש ובראשונה היעדר דיווח מלא של המשטרה על כל תאונות הדרכים (למשל כאשר מדובר ברכב לא ישראלי), "היעלמותן" של תאונות שהוגדרו "תחת חקירה" (כמו במקרה חשד להתאבדות או התקף לב שגרם לאירוע), והתעלמות מתאונות שבהן נהרגו לא-יהודים בשטחים מעבר לקו הירוק. בעבר הצהירו אנשי הרשות הלאומית כמה פעמים, כי הבעיה מוכרת וכי צפוי שינוי בשיטת הספירה, במטרה להגיע למספר אחיד.
אלא שעד היום, דבר מזה לא קרה. למעשה, בדיקה מדוקדקת שערך ynet בשנים האחרונות, העלתה כי בעיית "היעלמות" הרוגים מהנתונים הרשמיים רק הולכת ומחמירה.