"אשתו של בן-לאדן חשפה אותו כי קינאה באחרת"

לפי גורם לשעבר בכוחות הביטחון של פקיסטן, שחקר את מבצע חיסולו של מנהיג ארגון אל-קאעידה, חירייה סאבר - המבוגרת בנשותיו של בן-לאדן - קנאה באשתו הצעירה שאיתה שכב. "יש לי חובה אחרונה לבצע עבור בעלי", אמרה לבנו שחשד

העיתונים הבריטיים "דיילי מייל" ו"טיימס" דיווחו כי לפי גורם רשמי לשעבר בכוחות הביטחון של פקיסטן, חיסולו של מנהיג ארגון אל-קאעידה, אוסמה בן-לאדן, התאפשר אחרי שאחת מנשותיו חשפה את מקום מחבואו בעיירה אבוטאבד בפקיסטן, מפני שקינאה באשתו הצעירה יותר של בן-לאדן.

 

עוד חדשות מהעולם הגדול:

• השוויצרים הכריעו במשאל עם: לא רוצים עוד חופש
• מצרים: הפרלמנט קרא לגרש את שגריר ישראל
• דיווח: 2 ישראלים "דיברו על איראן" במטוס ונעצרו

 

אותו קצין לשעבר, שווקאת קדיר, חקר את מבצע חיסולו של בן-לאדן על-ידי חיל הנחתים האמריקני במאי אשתקד, ונחשף לדו"חות של המודיעין הפקיסטני בנושא. לדבריו, נראה שחייריה סאבר, המבוגרת בין חמש נשותיו של בן-לאדן, רצתה לנקום בטרוריסט המתבגר מפני שהוא נהג לקיים יחסי מין עם אשתו הצעירה יותר, אמל אחמד עבד אל-פתח אל-סאדה, בשעה שהיא ישנה בחדר מיטות בקומה שמתחת.

 

 

לפי הדיווחים האלה, סאבר הופיעה במתחם שבו הסתתר בן-לאדן בפברואר או במרס 2011. אחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר 2001 היא העבירה שנים תחת מעצר בית באיראן, ועם שחרורה ב-2008 הודיעה לאל-קאעידה שברצונה להתאחד עם בעלה. קדיר אמר כי "אף אחד לא הבין באמת למה היא רוצה לחזור אליו. הם איבדו קשר, לא היה ביניהם שום דבר - הוא שכב רק עם אמל".

 

מדבריו של קדיר עולה כי בואה של סאבר לאבוטאבד חשף בפני אלה שחיפשו את בן-לאדן את האפשרות כי שם הוא מסתתר. התיאוריה שהציג קדיר עומדת בניגוד לגרסאות ארה"ב, לפיהן "שליח" שהיה בקשר עם ארגון אל-קאעידה הוא שסיפק לה את המידע על מקום מסתורו.

 

באחוזת בן-לאדן בפקיסטן התגוררו פרט למנהיג ארגון הטרור 27 בני אדם נוספים, בהם שלוש מנשותיו, שמונה מילדיו וחמישה מנכדיו. בפשיטה על הבית שבה נהרג בן-לאדן נעצרו בני משפחתו, בהם גם האשה הצעירה אמל. לפי הדיווחים היא סיפרה למודיעין הפקיסטני כי חאלד, אחד מבניו של בן-לאדן, חשד בסאבר ושאל אותה שוב ושוב מדוע באה.

 

בשלב מסוים, כך דווח, ענתה לו האשה המבוגרת: "יש לי חובה אחרונה לבצע עבור בעלי". חאלד הזהיר את אביו כי חייריה מתכוונת לבגוד בו, אולם לפי אמל, שהייתה שותפה לחשש, בן-לאדן לא היה מודאג והעדיף לתת לגורל להכריע את עתידו.