רופסת ומתרפסת - מה הסיפור של המרפסת?

המאבק הפוליטי סביב רפורמת המרפסות שב והעלה השבוע לכותרות את פינת החמד הביתית. תירוץ טוב לדבר על המילה עצמה ועל נרדפותיה. בלגן המרפסות - הזווית הבלשנית

מכירים את זה שאומרים מילה כל כך הרבה שהיא פתאום נשמעת מוזרה ולא הגיונית? מה זה בכלל מרפסת? המילה מרפסת קיימת בעברית כבר מלשון חז"ל. שם היא לא הייתה בדיוק מה שאנחנו קוראים מרפסת.

 

• לטורים נוספים של תמר עילם-גינדין

 

רבנו גרשום מאור הגולה ידוע ביותר בשל התיקון הפמיניסטי שעשה בחוק העברי - איסור על נישואין לשתי נשים, ובנוסף לכל מעלותיו הוא היה גם פרשן מקרא ותלמוד. הוא הגדיר מַרְפֶּסֶת כך: "עלייה שיש לה ד' פתחים או יותר, בשורה אחת ועושין לפניהן נסר (=לוח עץ, תע"ג) ארוך שרופסין עליו ולסוף אותו נסר סולם שיורדין בו לארץ ולפני אותו סולם יש פתח שנועל בעד המרפסת".

 

ואליעזר בן יהודה מגדיר מרפסת כ"נסר וכיוצא בזה קבוע בכותל לפני הפתחים של העלייה, שעולים עליה בסולם וממנה נכנסים דרך הפתחים אל חדרי העלייה". כלומר המרפסת המקורית הייתה מעין יציע, גלריה, או מסדרון הקומה העליונה בבית.

 

בימינו הצורה המקובלת - גם בהגייה וגם במילונים - היא מִרְפֶּסֶת בחיריק. זו יכולה להיות אנלוגיה למשקל מִקְטֶלֶת, המשמש בעיקר למכשירים (מִקְטֶרֶת, מִשְׁקֶפֶת וכו'), או חלק מהנטייה הטבעית של דוברי שפות שמיות - מזה אלפי שנים - להפוך תנועת A בהברה סגורה ולא מוטעמת ל- I(כך גם נוצר משקל מִקְטֶלֶת מלכתחילה).

 

לתהליך קוראים הידקקות, והוא חל גם, למשל, במילה גנזך. בתנ"ך ובמילון מנוקדת המילה גַּנְזָךְ (זוהי שאילה מפרסית עתיקה – גַּנְזַכַּה), ובמילון ספיר אפילו מגדילים וכותבים "לא גִּנְזָךְ". וכשמילון כותב איך *לא* צריך להגות, זוהי הוכחה מצוינת לכך שכולם הוגים כך.

 

איך קשורים השורשים ההומונימיים?

אבל רגע, הדבר המוזר ביותר לא היה הניקוד, אלא הביטוי "נסר ארוך שרופסין עליו". מה זה רופסין? האם יש קשר לשרירים רופסים, למרפס של התינוק ולהתרפסות? אנחנו הרי ממש לא רוצים שמרפסת תהיה רופסת. היא צריכה להיות חזקה! ובכלל, לא הגיוני שזה יהיה קרש גדול ששוכבים עליו באפיסת כוחות. לפי ההקשר יותר מתאים לוח עץ שהולכים עליו.

 

זוכרים את השורשים ההומונימיים? כן, אלה שנשמעים בדיוק אותו דבר ונכתבים בדיוק אותו דבר אבל בעצם מדובר בשני שורשים ממוצאים שונים שהתאחדו להם בעברית. אז גם כאן יש לנו מקרה כזה. יש שני שורשים עבריים שונים שהתאחדו בצורתם ל-ר-פ-ס. במקרה של מרפסת, מדובר בווריאנט, כלומר באחת הגרסאות, של השורש ר-מ-ס, שקיים גם בצורה ר-פ-שׂ, למשל בספר יחזקאל (לד:יח): "הַמְעַט מִכֶּם, הַמִּרְעֶה הַטּוֹב תִּרְעוּ, וְיֶתֶר מִרְעֵיכֶם – תִּרְמְסוּ בְּרַגְלֵיכֶם; וּמִשְׁקַע-מַיִם תִּשְׁתּוּ, וְאֵת הַנּוֹתָרִים - בְּרַגְלֵיכֶם תִּרְפֹּשׂוּן".

 

הנביא מדבר פעמיים על להשתמש ואז לדרוך: תרמסו ו-תרפשׂון (שימו לב שזו שׂ שמאלית, המבוטאת כ-ס'). מרפסת היא, אפוא, לוח עץ שדורכים עליו - כלומר שהולכים עליו - בדרך לפתחים שבקומה העליונה.

 

משמעותו של השורש השני היא "להיות חלש, להיות רך, להיות שברירי". מכאן בא שם התואר "רופס", המשמש בימינו בעיקר לתיאור מבנה גוף, וגם מרפס התינוק - המנוקד במילונים מַרְפֵּס אבל כולם אומרים מִרְפָּס. מישהו אמר אנלוגיה למשקל נפוץ דומה או הידקקות?

 

מישהו אמר גזוזטרה?

מִרְפָּס, אגב, במקורות ישראל ובמילונים, היא מילה נרדפת ל-מִרְמָס. כלומר פעולת הדריכה או משהו שדורכים עליו – מהשורש ר-פ-ס הראשון, זה של "מרפסת". מאותו שורש באה גם ההתרפסות – לאפשר למישהו "לדרוך עליך".

 

השורש ר-פ-ס במשמעות "להיות חלש" מחזיר אותנו לתיאוריית השורש הדו-עיצורי בשפות השמיות: שורשים רבים הפותחים בעיצורים ר-פ מסמנים משהו חלש או רך: ריפוד, רפוי, מרופט, רופף, ו-רפש.

 

הבטחנו גם מילים נרדפות: המילה גזוזטרה באה מיוונית אֶקְסוֹסְטְרַה – משהו ש"נדחף" החוצה. גזוזטרה היא בדרך כלל מרפסת חיצונית לבית. ב-אקסוסטרה ה-א' היא דווקא חלק מהקידומת אֶקְס - כלומר החוצה, אבל ייתכן שכאשר נשאלה המילה, הדוברים פירשו אותה כ-א' פרוסתטית - א' שאינה חלק מהמילה המקורית, אלא נוספת כדי להקל על ההגייה בשפות שמיות (כמו ב-אצטדיון – stadium).

 

ועוד לא הזכרנו את הבלקון

תיקון כזה, במקום שאינו דרוש, נקרא תיקון יתר, והוא נפוץ עד עצם היום הזה, בעיקר בקרב חוגים משכילים. אחד מתיקוני היתר המפורסמים הוא רֹאשׁוּת/רֹאשִׁים של אהוד ברק, באנלוגיה ל-רֹאש, כאשר הצורה הנכונה היא בעצם רָאשות/רָאשים, כפי שאומרים פשוטי העם (לא להתחכם! הקמץ הזה גדול! תנועתו A).

 

מילה שאולה נוספת היא בַּלְקוֹן. ההסבר הרווח הוא מאיטלקית balco (בַּלְקוֹ) "פיגום" בתוספת סיומת הגדלה -one (אוֹנֶה), אבל זוהי כנראה אטימולוגיה עממית, ואולי אף תשמו"ץ – תרגום שומר משמעות וצליל. המילה מתועדת בערך מאותה תקופה שבה מתועדות באירופה מילים פרסיות אחרות כמו בָּאזָארָה באיטלקית, ו-קָרָוָן בצרפתית. בפרסית, בָּאלָא-חָ'אנֶה הוא מרפסת בקומה עליונה, מילולית – "הלמעלה של הבית".

 

אותו באלא-ח'אנה הגיע לעברית גם דרך רוסית, שם עבר שינוי משמעות רציני. הדעות חלוקות איך בדיוק: דרך במה *גבוהה* להופעות מטורפות, ומכאן קרקס; ויש אומרים שבגלל כל הדברים שהיו זורקים למרפסת; או בגלל התעלולים שהיו עושים מהמרפסות בשוק לעוברים ושבים; ויש אומרים שבכלל מהמשמעות המילולית של "הלמעלה של הבית", כלומר עליית גג, שגם שם היה אי סדר רציני. בכל מקרה, דרך רוסית הגיעה המילה לעברית כ- "בלגן", ועכשיו המילה סוגרת מעגל (או סוגרת מרפסת?) ורפורמת המרפסות באמת עושה בלגן.

 

ד"ר תמר עילם גינדין מרצה בנושאי בלשנות ואיראן. ביום רביעי 28.3.2012 יתקיים במוזיאון ארצות המקרא בירושלים ערב בנושא 2700 שנות יחסי ישראל-איראן, להשקת ספרה הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית.