נפלאות הן דרכי העולם. לעיתים, דווקא מהמקום הכי לא צפוי, מהרגעים שנראים לך הכי מופרכים - אתה מצליח לראות את האור.
עוד ב-ynet ספורט בנושא:
זה הזמן להגיד תודה. תודה ליקיר שינה שהתגרה באוהדים. תודה לעוז יפרח שלקח את תפקיד השוטר הרע והתנהג כפרחח. תודה לליאור אסולין, תודה לתמיר בן עמי, תודה לסלימאן אזברגה ולסוליית הנעל שלו. תודה לך בני לוד, תודה לך הפועל ר"ג. תודה על שהובלתם לצדק פואטי.
עד כמה הזוי שזה נשמע, לולא אותה תגרה מכוערת באצטדיון וינטר, היינו ממשיכים להסתובב עם אותו גוש בגרון. אותה תחושה מעצבנת ומעיקה שצדק אמיתי לא נעשה פה, ושבית הדין מושפע מקשרים כאלה או אחרים עם מכבי פ"ת. קרציה אחת קטנה הורדנו מהרגל, בדרך לטיפול של גוף שלם חולה.
וזהו רק פריביו להצגה האמיתית - הדיון בעונשם של הפועל ר"ג ובני לוד. היה זה למעשה ניקוי האבק והלכלוך על מנת לפנות שביל נקי בדרך לעונשים חסרי תקדים. 10 נק', 15 נק', 10 משחקים בחוץ, חצי עונה ביציע. זה הזמן להימורים. באותה הזדמנות, אפשר גם לברך את מכבי הרצליה על העפלתה לליגת העל.
בלב האירועים עומד כמובן אב בית הדין העליון, עמי פזטל. האיש שתחת כל עץ רענן ומול כל מצלמה עם אור אדום, הסביר מדוע החלטתו להעביר את הפחתת הנקודות לעונה הבאה, היא הנכונה. הערב, הוא התקפל. "ליבון הסוגיה כפי שנומקה ועל פי ההנחיה החדשה, מאפשרים לי להצטרף ליתר חבריי בהרכב". הגיע הזמן להצטרף לחברייך האמיתיים - אלה שבבית ולהתפטר.
נגעו לליבי דבריו של עו"ד של מכבי פ"ת, מורן מאירי: "למכבי פ"ת אין מי שיעשה עבורה את המלחמות. אין מי שיצעק עבורה". צודק. אבל יש מספיק אנשים שמוכנים להצטרף למלחמה נגדה. כשאבי ממנה את גיא למאמן נבחרת, כשעמוס משתלח בכל ומתנהג כרצונו, וכשאיציק טוען כי "מה יש, בכדורגל תמיד יש נגיחות", גם פרחים לכל חובב כדורגל לא יצליחו להסיט את האנטגוניזם. לפחות יהיה דרבי.
ורק מחשבה אחת עוברת לי בראש - ארוחת יום שישי הקרובה בבית לוזון. כשהאח הגדול היה זה שדחף לדיון חוזר בבית המשפט ולמעשה הקריב את מכבי פ"ת למען עתידו על כס היו"ר, האח הקטן הוא זה שחטף את הבומבה. אבי, אל תתפלא אם המלח לא יעבור אליך בשולחן.