ניסיון של שנים והתמחות מיוחדת בתחום המתוקים (מהצד של האכילה הגרגרנית ולא מעט גם בהכנה) לימד אותי, שעל שני סוגי עוגות וקינוחים קיים קונצנזוס גורף: שוקולד וגבינה. כל אחד לחוד. כמה מפתיע לגלות, שהאמת הזאת נתקלת בחילוקי דעות מוחצים כשמדובר בשילוב בין השניים. שוקולד, נפלא. גבינה, אפילו יותר. שוקולד וגבינה ביחד? ממש לא בטוח.
עוד בערוץ האוכל:
אף כי בוויטרינות של הקונדיטוריות הוותיקות שלנו נשמרה הפרדה מלאה בין השוקולד לגבינה עד לפני שנים לא רבות, השילוב הזה מוכר לי כבר עשרות שנים. בספרי בישול מאנגליה ומאמריקה הוא חוגג כבר מזמן, וכנסיינית כפייתית הכנתי לא פעם גם במטבחי עוגת גבינה-שוקולד. ממקור מהימן נודע לי, שהקומבינה הזאת חביבה מאוד מאז ומתמיד גם בצד השני של הגלובוס, ברוסיה. עובדה, שעם העלייה הגדולה משם הגיעו למקררי הגבינות שלנו גם אצבעות הגבינה המצופות בשוקולד, שהיו מיועדות לילדים ומשום מה לא כל כך תפסו את לב הטף שלנו.
לקראת החג הזה נוכחתי בקונפליקט הנטוש בין מגזר טהרני הגבינה לחסידי השילוב שלה בשוקולד הלכה למעשה: חלק ניכר מעוגות הקונדיטוריה שהועברו אלי לטעימה היו שילוב של השניים והטועמים התפצלו מיד לשני מחנות: הבעד- שממש התענגו מהשילוב, ומחנה הנגד- שניסו לפרק עוגות שנבנו משכבות של שוקולד וגבינות ודחו מכל וכל את אלה שהגבינה בושמה בן בשוקולד.
כאן יש לציין, כי יוצא מכלל זה שוקולד לבן, לא רק משום שטעמו נטמע בגבינה בלי להותיר עקבות, אולי גם בגלל אסוציאציית הצבע.
מאחר שבאופן אישי אין לי בעיה עם שוקולד וגבינה ושילוב הצבעים - השחור והלבן - נראה לי מרתק, אתגרתי הפעם גם את מי שלא כל כך מסתדרים עם הקטע בקינוח שלדעתי, קשה לעמוד בפניו. למרבה ההפתעה, זה עובד! השילוב של מסקרפונה, העשירה והקרמית, עם גנאש שוקולד המתקרב לה במרקמו, עושה חגיגה בפה, ובשומת התפוזים מוסיפה עוד נדבך של טעם. כולם סימנו לייק. מי שקיבל את המתכון סימן לייק נוסף לקלות הבלתי ניתנת לערעור של ההכנה.
חשוב מאוד להגיש במנות קטנות. שני הקרמים והשילוב שביניהם עשירים מאוד ומנה גדולה של הקינוח עלולה לגרום גם לאוהבי מתוק מושבעים (כמוני, למשל), לתחושה של "יותר מדי".
חג שמח!
המרכיבים (ל-6-10 מנות):
100 גרם שוקולד מריר
1 מכל (250 מ"ל) שמנת מתוקה
6 כפות דבש
25 גרם חמאה
250 גרם מסקרפונה
קליפה מגוררת מ-1/2 תפוז
1/2 כפית תמצית וניל
אופן ההכנה:
לכל מתכוני השבועות בערוץ האוכל