הפרשה שהמציאה את "מועד ב": פסח שני
מי שלא יכול היה להשתתף בליל הסדר המקראי, זכה לחגוג את הפסח חודש מאוחר יותר - והרגיש שייך. אבל "פסח שני" הוא לא רק ליל סדר, הוא גם סדר בחברה. הענקת הזדמנות שנייה לאלה שמוצאים את עצמם מחוץ למחנה הישראלי
הרב רפי פוירשטין
עודכן: 10.06.22, 01:56
שמעתם פעם על "פסח שני"? כולנו מכירים את ליל הסדר במהדורה הנוכחית שלו (זו שאחר החורבן). בכל זאת, מדובר בלילה החגיגי של השנה בכל מובן שהוא, המאחד בראש ובראשונה את המשפחה – אך גם את כל זרמי החברה: דתיים וחרדים, מסורתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים, ותיקים ועולים. כולם מסבים לשולחן המשפחתי בלילה הזה, סביב מצות, מרורים והגדה של פסח.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
לא לחינם נצרב הלילה הזה בתודעה הלאומית שלנו. מדובר ביום מכונן, מעין "יום העצמאות" של העם היהודי. לא לחינם יש מבצעי אירוח ארציים ומבצעי "סל מצרכים לליל הסדר", כי לא לציין את ליל הסדר, זה באיזשהו מקום לא להשתייך.
"מועד ב'" לליל הסדר
כך צריך להבין את מצוקתם של "הטמאים" במדבר, המופיעה בפרשת השבוע שלנו, "בהעלותך". שהרי עד לחורבן הבית היה מרכיב מהותי נוסף לליל הסדר, קורבן הפסח - אותו גדי (או שה) שהיה נאכל כצלי אש בחבורות משפחתיות. אך התורה הציבה תנאי להשתתפות באירוע המכונן: על האדם להיות טהור.
"טהור" פירושו שאסור היה לו לבוא במגע עם מת עד שבוע לפני הפסח. והנה קבוצת אנשים שהיו טמאים במועד חג הפסח, ולפיכך לא יכלו להשתתף באותו ליל סדר מדברי, ולכן פנו אל משה ואהרן ואמרו להם:
"וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, ויִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹועֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? (במדבר, פרק ט').
תשובתו של ה' למשה ולטמאים לא מבוששת להגיע: יש לכם "מועד ב". חודש בדיוק אחרי ליל הסדר, בי"ד באייר, תקריבו את קורבן הפסח, ותציינו במועד מאוחר את ליל הסדר. כך תשתייכו אל העם, גם אם באיחור. מאז מכונה התאריך הזה "פסח שני".
"מועד ב'" לחברה הישראלית
"פסח שני" זה מה שאנו זקוקים לו לכל כך במדינה שבה הרבה צעירים וצעירות, גברים ונשים שאיחרו את הרכבת החברתית, התעסוקתית, הכלכלית, המשפחתית והזהותית שלהם. תפקחו את העיניים ותראו הרבה ארגונים שמאפשרים לעשרות-אלפי אנשים לחגוג את "הפסח השני" של חייהם.
פגשתי אנשים מדהימים המוליכים את החינוך ההתיישבותי, וכפרי הנוער בתוכם. שקולטים נוער מאתגר שהחמיץ את הרכבת האקדמית הדוהרת. זכיתי לשבת בכנס מנהלים שעסק בשאלה כיצד מתמודדים עם נערים ונערות בכיתה ט', שעוד לא רכשו קריאה וכתיבה. ומה אפשר לעשות בלי זה בחברה שלנו? כיצד עושים "פסח שני" לכיתה א' המוחמצת שלהם?
פגשתי אנשים מדהימים בצה"ל, באכ"א ובחיל חינוך ששואלים את עצמם כיצד עושים "פסח שני" לחיילים שבאים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, והם מוצאים את עצמם בכלא שוב ושוב, וכבר הם מחמיצים גם את הרכבת הנקראת צה"ל.
פגשתי אנשים מדהימים שהקימו את הנח"ל החרדי, לטובת בני נוער רבים כל כך שנשרו מהישיבות, ועוד מעט שיהפכו ל"טמאים" של החברה. השוליים של השוליים. והנה בונה להם עמותת "נצח יהודה" פסח שני דרך הנח"ל החרדי.
ראשי האוניברסיטאות עם קרנות חשובות, ומשרד הקליטה אומרים עושים פסח שני ליוצאי אתיופיה וצעירים מהפריפריה. מאפשרים להם ללמוד בפקולטות יוקרתיות גם ללא הפסיכומטרי ועם כל התמיכה הנדרשת, בפרויקטים דוגמת "עתידים". ואב לשני ילדים אוטיסטים מקדיש את זמנו, כספו ומרצו ליצירת פסח שני לאוטיסטים, ושילובם בקהילה העובדת, היצרנית החברתית.
יש עוד הרבה. מניתי רק את אלה שאני מכיר מקרוב. תפקחו את העיניים ותראו כמה אנשים זקוקים ל"פסח השני" הזה, וכמה ארגונים דואגים לייצר את ההזדמנויות הללו עבורם - ועבורנו.
אבל זה לא זה לא שייך רק למישור הכללי, הציבורי. כל אחד מאיתנו צריך לאמץ את מוטיב הפסח השני עבורו ועבור ילדיו. שהרי העיקרון הזה מלמד אותנו שאין דבר כזה "איחרת את המועד". או בלשונו של רבי נחמן מברסלב : "אין ייאוש בעולם כלל". במאמץ מרוכז אפשר למצוא תמיד את "הפסח השני" מציע לנו הזדמנות שנייה.
פורסם לראשונה 08.06.12, 10:22