תנועת הצופים החלה לפעול באפגניסטן ב-1931. ב-1978 הוצאה התנועה אל מחוץ לחוק במדינה השמרנית, ושמה בשפה המקומית, "זרנדוי", החל לשמש לתיאור המשטרה. בשל כך נקשר שמם של הצופים במדינה למשטרה, והטליבאן לא מהססים לפעול נגדם.
מדריך בצופי קאבול, עיר הבירה, מוחמד תמים חמכאר, סיפר: "בשנה שעברה עשינו מדורה, וכמה אנשי דת חשבו שזה איזה טקס נוצרי", והוסיף: "זה קשה לדור הצעיר. חושבים כאן שצופים זה צבא או משטרה". בנוסף לזה, לפעמים טועים לחשוב שהצופים הם "קומסומול", ארגון נוער סובייטי, שהפיץ חינוך קומוניסטי במדינה בשנות השמונים, ועל כך אומר חכמאר:
"לאנשים כאן יש דעות מוזרות מאוד עלינו".
מאז שהופל שלטון הטליבאן באפגניסטן ב-2001, מנסה התנועה להמשיך ולהתקיים בסיוע ארגון הצדקה הבינלאומי פארסה, שהחל לאמן בנות ובנים בכמה מחוזות ובבתי יתומים בקאבול. הם מונים 121 מדריכים ויותר מאלף חניכים, והם עוסקים בכל הפעילויות האופייניות לתנועה: הפגישות נפתחות בשירת ההמנון הלאומי וציטוט שבועת הצופים ולאחריהן מתחילים משחקים, לימוד עזרה ראשונה והתמצאות בשטח - אך בשל המצב הביטחוני הרעוע הם אינם יכולים לצאת לטיולים ולמחנות.
ג'עפר מירזאי בן ה-15 אמר: "אני אוהב לקשור לולאות ולבנות גשרים. אלה כישורים שימושיים כאן". מוחמד מוראד מוראדי בן ה-70 עדיין שומר תעודות מקורסים ומכינוסים של התנועה שבהם השתתף בשנות השבעים. הוא מסביר איך החברות בתנועה הותירה בו חותם ותורמת לו עד היום: "במדבר או ביער עבות, גם באמצע הלילה, אני מסוגל להתמצא".