ותיקה בשכונה. בירה היא אחת המשקאות האלכוהוליים הקדומים בעולם. עוד במצרים העתיקה נתגלו הוכחות ורישומים על אבן, המגלים כיצד הכינו משקות משכרים מחיטה. הבירה שאנו שותים היום עברה במשך השנים מהפכים ושינויים בטעמה ובאיכויותיה התלויים במרכיביה העיקרים והם שעורה, כשות, שמרים ומים.
עוד בערוץ האוכל:
פסיכולוגיה בקערה: מרק שעועית אדומה של דליה
יובל בין הסירים: לאה גולדה הולטרמן מצלמת את אסתר שולביץ
לכל כתבות הבירה והאלכוהול בערוץ האוכל
השם - מגרמניה. מקורה של המילה "בירה" הוא במילה בייר (Baere), שמה של השעורה בדיאלקט הסכסוני של השפה הגרמנית.
מעילית לתחתית. עד אמצע המאה ה-19 מרבית הבירות המיוצרות היו בירות שיכר אייל (Ale). בירה זו מיוצרת בתהליך שנקרא "תסיסה עילית"- השמרים צפים על פני הבלילה, אין פיקוח על הטמפרטורה וההבשלה קצרה.
מאוחר יותר נמצא זן אחר של שמרים המבצעים תסיסה תחתית. כאן השמרים שוקעים בקרקעית הבלילה, מבצעים תסיסה ארוכה ומחייבים הקפדה על טמפרטורה נמוכה יחסית לאורך התסיסה. בירה זו היא בירת הלאגר (לאגר בגרמנית משמעו אחסון) - בירה צלולה, בעלת אורך חיים ארוך יותר ובעלת טעם מחודד ומעודן יחסית.
סוגי הבירה הנפוצים מיוצרים באחת משתי השיטות המקובלות (תסיסה עיליות/ תחתית) אך בנוסף להבדלים באופני התסיסה, קיימים הבדלים אחרים הבאים לידי ביטוי בסוג הספציפי הרשום על התווית.
איכות השעורה ליצור הבירה הוא משמעותי בקביעת טעמה הסופי, אך בכדי להכין ממנה בירה יש להפוך אותה קודם כל ללתת (Malt). תהליך הפיכת השעורה ללתת מורכב מכמה שלבים וכל אחד מהם משפיע על טעמה הסופי של הבירה.
ישנם 3 סוגי שעורה שנהוג להשתמש בהם לתעשיית הבירה - שעורה בת 2 קנים, 4 קנים ו-6 קנים. באירופה מעדיפים את השעורה בת 2 הקנים, שמגיעה לרמת עמילן גבוהה יותר ואילו בארה"ב מעדיפים את זו בעלת ששת הקנים, לאור היותה חסכונית.
צמח מטפס, שבפרחיו משתמשים לייצור הבירה. הכשות גדל בעיקר בגרמניה, ארה"ב וצ'כוסלובקיה ותפקידו העיקרי בתהליך ייצור הבירה הוא יצירת הארומה המרירה שלה. לכשות יש גם ערך בשימור המשקה.
המים מהווים למעלה מ- 90% מהבירה. להרכבם המינרלי יש השפעה מכרעת בקביעת האופי והטעם שלה, והמלחים והמינרלים שבהם גורמים לשמני הכשות לפתח טעם. בעבר הוקמו מבשלות רבות בסמוך למעיינות ולמקורות מים מינרלים. כיום המים מותאמים כימית לסוג הבירה שאותה מעוניינת המבשלה לייצר.
בתהליך ייצור הבירה מספר שלבים עיקריים:
בשנים האחרונות חלה פריחה של תעשיית הבירה המקומית בישראל. מידי שנה, צצות מבשלות בירה ישראליות חדשות המכונות מבשלות בוטיק, כשהכוונה במושג זה היא לייצור בכמויות קטנות יחסית, והתייחסות לתהליך יצירת הבירה כאל אומנות.
רוב הבירות הישראליות הן מסוג אייל והיתרון הגדול בצריכה של בירה מקומית, למעט התמיכה בתוצר המקומי כמובן, היא שהבירה המקומית היא על פי רוב טרייה ואינה מפוסטרת כלל. על כן היא ניחנת בטעמים, ניחוחות ואיכויות שלא קיימות בבירות מיובאות.
בירה אינה משתפרת עם הזמן ההפך הוא הנכון. לפיכך כדאי לשתות בירה כשהיא טרייה ככל האפשר.
אויביה של הבירה הם אור, חמצן, חום וזמן. כל אחד מאלה יכול לגרום לבירה להחמיץ, לאבד את טעמה או לקבל טעמי לוואי. ההגנה מאור שמש ומאור הפלורסנט היא הסיבה לייצורם של בקבוקי הבירה הכהים- ירוקים או חומים.
מומלץ לאחסן את הבירה במקומות חשוכים וקרירים ולא למשך זמן רב מדי. כדאי לשתות בירה מיד עם פתיחת הבקבוק ולהגיש בטמפ' של 8-10 מעלות.
הבירה הינה משקה צלול לפיכך על כוסות הבירה להיות נקיות ומבריקות לחלוטין. שאריות של סבון, שומן או אבק על הכוסות ימנעו יצירת ראש קצף ויעכירו את מראה הבירה.
קיימים סוגי כוסות רבים ומגוונים (דימפל, מאג , פילזנר ועוד) אך בישראל מקפידים יותר על תכולת הכוס (שליש ליטר/ חצי ליטר) ופחות על מאפייניה. ראש הקצף הנכון עוביו כשתי אצבעות מעל הבירה וערכו הוא בארומת הבירה המשתחררת בזמן פצפוץ הבועות.