4 דרכים לצאת מהגירעון: במה תבחר הממשלה?

הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם חריגה תקציבית של 14 מיליארד שקל וחוסר של 5 מיליארד בהכנסות ממסים. השרים יבחרו בין פופליזם לשמרנות, בין העלאת מסים וקיצוץ חד לבין רצון להיטיב עם העם. הסכנה: חזרה על הטעויות של יוון ואירופה

ארבעה גורמים תרמו למשבר הגירעון הנוכחי: ההאטה הכלכלית שגרמה לירידה בהכנסות ממסים ב-2012; התקציב הדו-שנתי, שגרם לכך שהוצאות הממשלה ל-2012 תוכננו בהתאם ליעד הכנסות שהיה ריאלי נכון לסוף 2010 אבל מופרך לחלוטין נכון לסוף 2011; מדיניות הפחתות המסים של הממשלה, שגרמה לכך שגם שנתיים של גאות כלכלית לא הותירו מספיק "שומנים" בקופת המדינה; והאווירה הציבורית לאחר המחאה החברתית, שבה התחרו ביניהם הפוליטיקאים מי יעניק יותר הטבות לציבור.

 

• העלאות המס לא עזרו: הגירעון תפח לפי 2 מהיעד
מה מחכה לנו ב-2013: קיצוצים או העלאות מסים?
• מיד לאחר הבחירות: הציבור ישלם על הגירעון
• הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet 
   

הסוכריות חולקו לאורך של שנת 2012, כאשר לכולם היה ברור שההוצאות יבואו לידי ביטוי ב-2013: חינוך חינם מגיל 3, דיור בר השגה, השקעות מוגברות בהכשרה תעסוקתית, תכניות למערכת הסעת המונים בגוש דן, תכנית חומש לשיקום מערכת ההשכלה הגבוהה, העלאות שכר לרופאים, העלאת שכר המינימום.

 

כל הצעדים חשובים וטובים, אך הציניות שמאחוריהם זועקת לשמיים. הפוליטיקאים מכל המפלגות הוליכו את הציבור שולל בתכניות גרנדיוזיות וחוקים מיטיבים, כשלכולם היה ברור שללא קיצוץ אכזרי ב-2013 לא ניתן יהיה לממנם.

 

אבל השיטה עבדה לנוחיות כולם: את התשבחות וההון הפוליטי גורפים ב-2012, כשהמחאה עוד טרייה בזיכרון והבחירות באופק. את הקיצוץ מוציאים לפועל ב-2013, כשלכולם יש ארבע שנים ארוכות כדי לשכוח.

 

ארבעה גורמים לגירעון, וגם ארבע דרכים שונות לצאת ממנו: הדרך הקיימת, הדרך השמרנית, הדרך הפופולרית ודרך האמצע, שמשלבת בין שלוש הדרכים האחרות.

 

הדרך הקיימת

הדרך הקיימת היא לשמור על גודלו הנוכחי של התקציב, ולשם כך לקצץ 14 מיליארד שקל מיד לאחר הבחירות. קיצוץ זה לא יוכל להתבצע ללא פגיעה בקצבאות, משכורות עובדי מדינה, השקעה בתשתיות ובהכשרה תעסוקתית. בנוסף, יצטרכו לבחור בין חינוך חינם מגיל 3 לבין קיצוץ בתקציב הביטחון. זו ההחלטה הקשה שממנה התחמקה הממשלה בקדנציה הנוכחית ועכשיו היא תיאלץ לקבל אותה.

 

בנוסף, תצטרך הממשלה לשמור על יעד גירעון של 3% מהתוצר. כדי לעשות זאת יתכן שבמהלך השנה יעלו מסים פעם נוספת. יהיה מדובר בהעלאה של המע"מ ואולי גם של המס על דלק, סיגריות או אלכוהול. אלה הם המסים שניתן להעלות באמצע השנה ולכן הגזירות יתמקדו בהם, אם יהיה בהן צורך. זו הדרך האפשרית במסגרת חוקי המדינה כיום, ואין דרך אחרת זולתה.

 

הדרך השמרנית 

הדרך השמרנית היא זו של קיצוץ נרחב יותר בתקציב המדינה, על מנת שלא להעלות מסים. על פי הדרך הזו, לקיצוץ של 14 מיליארד שקל, שנועד להחזיר את התקציב לגודלו החוקי, יתווסף קיצוץ נוסף של 5 מיליארד שקל, שנועד לחפות על הירידה בהכנסות המדינה ממסים.

 

דרך זו אינה סבירה. קיצוץ של 14 מיליארד הוא לכשעצמו קיצוץ כואב וחריג בהיקפו. בנוסף, הניסיון האחרון באירופה מלמד כי התפיסה שלפיה קיצוץ בתקציב מוביל להאטה כלכלית לא פשטה את הרגל, ועיקרון זה עדיין תקף.

 

הדרך הפופולרית

מנגד, הדרך הפופולרית, ה"מיטיבה עם העם", היא לאפשר לגירעון לגדול ולחוב הממשלתי לתפוח. את הקיצוץ האימתני ניתן לצמצמם על ידי הגדלת תקציב המדינה, ואת העלאת המסים ניתן לבטל ולגלגל את החוסר בגבייה על הגירעון, שיגדל לשיעורים של למעלה מ-5%.

 

זוהי הדרך שממנה מזהירים כלכלנים רבים, וגם ההנהגה הנוכחית, בטענה שהיא תוביל את ישראל למצבה של יוון. אך יש לזכור כי ישראל אינה יוון. ממשלת ישראל הפחיתה את יחס החוב לתוצר שלה מרמות של קרוב ל-110% ב-2003 לרמה של כ-74% ב-2012. לכן, כלל לא ברור שהמשקיעים וסוכנויות הדירוג יגיבו לכל הגדלה של החוב החיצוני של הממשלה בסנקציות של העלאת הריבית על אגרות החוב של ישראל, כפי שעשו ליוון, ספרד ואיטליה.

 

דרך האמצע

ולבסוף, ניתן פשוט לאזן בין שלוש הדרכים הללו ולחלק את הנטל בין תקציב המדינה, למסים ולחוב הממשלתי. לממשלת ישראל דרושים כ-19 מיליארד שקל: 14 בחריגה תקציבית ו-5 בהכנסות ממסים.

 

בדרך הביניים ניתן לצמצם את הקיצוץ בתקציב ל-7 מיליארד שקל, ולהשאיר את האופציה של העלאת מע"מ ומסי קניה על השולחן. את יתרת הגירעון, בהיקף של 7 מיליארד שקל, יגלגלו על החוב הממשלתי, שיגדל בפחות מ-1% תוצר. לא מדובר בתוצאה כלכלית חיובית, אך זו בהחלט לא חזרה למצב הקטסטרופלי של 2003.