הסיפור על ג'יבריל קדאייב וזאור סדאייב, שני כדורגלנים מטרק גרוז'ני שמועמדים להגיע לבית"ר ירושלים ומישהו חשף שהם, רחמנא ליצלן, מוסלמים, הציג שוב את הגזענות בחברה הישראלית במלוא עליבותה.
שקשוקה של לאומנות, בורות, עדריות ושנאה לאחר. לא היה צריך הרבה. רק ללחוש לכמה אוהדי בית"ר מוסתים "מביאים לכם מוסלמים לטדי" -
והנה עולה האש האוטומטית. הבית"רים הרי אמורים לשנוא מוסלמים, התקשורת הליברלית הרי אמורה להזדעזע, ויאללה בלגן. בזמן שהיציע המזרחי דורש "בית"ר טהורה", יציע העיתונות בטוח שהוא טהור מעצם הזעזוע. הוא לא, רק מעט יותר מתוחכם.
להערכתי, המאמן אלי כהן היה בטוח שהוא מעביר מסר חתרני בזה שהכריז: "אני לא מבין את האוהדים שלא רוצים לראות שחקן מוסלמי בבית"ר. יש מיליארד מוסלמים בעולם וצריך לדעת לחיות איתם. יש הבדל וזה שונה בין מוסלמי אירופי למוסלמי ערבי". הוא אפילו לא זיהה את הגזענות שבתוך המשפט שלו.
החברה הישראלית גזענית, כי חלקים נרחבים ממנה פשוט שונאים ערבים. הם לא רוצים אותם פה והיו שמחים לשכנים אירופאים שיבואו לבקר בים המלח, במקום כל אותם ערבים שקופצים למים בסחנה. כמו אלי כהן, אנחנו כבר לא מזהים איך הגזענות נכנסה בטבעיות לתוך השיח הציבורי והופכת למקובלת והגיונית.
שערוריית המוסלמים בבית"ר ירושלים:
קחו למשל את הפרשנים (שבטוח מחשיבים עצמם נאורים) שמסבירים לנו את הבחירות והמו"מ הקואליציוני ושוב מדברים על "המפלגות הערביות". גוש אחד, חסר פנים, מוקצה. כזה שאסור לעשות איתו גוש חוסם, ולו בגלל שהוא הדבר הדמוני ההוא העונה לשם "המפלגות הערביות".
אפשר גם ללכת לאחת ההכרזות הראשונות של יאיר לפיד אחרי ההישג המרשים בבחירות, על כך שאין לו שום כוונה "לעשות גוש חוסם עם חנין זועבי".
המנצח הגדול של הבחירות, ומי שבוודאי לא ייחשד בגזענות (היי, יש לו אתיופית ברשימה), יכול היה להעביר את המסר שהוא הולך עם נתניהו מבלי לבוז לאף אדם או גורם במערכת הפוליטית.
העובדה שבהודעתו - הלקונית מאוד – הזכיר רק שם אחד ובחר להניף מול בוחריו את הסדין האדום שנקרא חנין זועבי, מעידה עליו, הרבה יותר מאשר על חברת הכנסת מבל"ד. אז כשמחפשים את הגזענים, הכי קל ונוח ללכת ליציע המזרחי בטדי. מה שיותר מפחיד זה לגלות שהם לגמרי בתוכנו.