עוד ביקורות בערוץ הטלוויזיה של ynet:
עכשיו אני יכולה לישון בשקט, כי אני מאמינה שעכשיו, אחרי ש"קשת" חשפה את עם ישראל לז'אנר הים תיכוני, הוא מבין מה הוא בעצם הפסיד. ואולי עכשיו, סוף סוף, יתחילו להשמיע את המוזיקה הזאת בציבור. במועדונים, ברדיו, בטלוויזיה, באירועים פתוחים, אולי אפילו - אם תרשו לי לפנטז לרגע - בחתונות ובבר מצוות. ככה או ככה אני מקווה שהקלטתם את הגמר הזה, כי יכול להיות שיעברו - מי יודע - אולי אפילו דקות שלמות עד הפעם הבאה שבה תשמעו שיר מזרחי.
אז אחרי שסגרנו את הפינה הזאת, אפשר לעבור לגמר עצמו. אסי עזר בתפקיד מיכאל אלוני, מגובה בפלומת שיער מהורהרת שמארחת לו לחברה, חסך לאייל גולן את כל הקטע המתיש הזה של הדיבורים, כי בואו נודה על האמת, זמר מעולה, שליט כביר של הזמר המזרחי, בקי בשבע החוכמות ומה ש'תם רוצים, אבל מגיש גדול הוא לא. היכל נוקיה הואר בשילוב טראשי ומנוצנץ של קיטש ופאר כיאה לז'אנר, הכבוד ניתן למלכים המודחים של הזמר המזרחי והם קיבלו הזדמנות לראות את נוקיה מהצד של הבמה, שעד עכשיו שיחקו עליה רק נערי הפופ ממלאי-ההיכלים.
נתחיל בזה שהזוכה היא אשה, שזה כבר טוב. מי שזוכר את העונה הראשונה, זאת שבמהלכה התמודדו רק נשים, זוכר שהתירוץ המקורי ליצירת הפורמט הוא העובדה שהז'אנר סבל ממחסור בזמרות טובות. השנה הגיעו לגמר שלושה בנים ושתי בנות, ועדן אבוטבול, שבאמת נתנה פרפורמנס יוצא מן הכלל, זכתה שגולן ירים לה את היד בסוף הערב הדי ארוך הזה (שעתיים וחצי!), והיתה אחת משתי הנשים היחידות שזכו להשתתף במופע הגברי שהרכיב את הגמר. מזל שאסי עזר וגל אוחובסקי קצת ריווחו בין פרודות הטסטוסטרון שנדחסו להיכל נוקיה במהלך הערב.
עזר הביא איתו את סגנון ההגשה האלסטי והידידותי שלו, וחיפה על העובדה שהמעבר לנוקיה (ומן הסתם גם לערוץ 2) גבה את המחיר מחבר השופטים. הסחבקייה החמימה שאפיינה את האולפן שאכלס אותם במהלך העונה נעלמה, ונשארנו עם חבורת גברים בשחור (חוץ מאוחובסקי, הכניסו כאן בדיחת-ארון על פי בחירתכם) שנושכים את השפתיים כדי לא להזכיר בטעות את השם המפורש, להלן ערוץ 24.
לזכותם יאמר שהם פינו את הדרך לעזר והערב זרם בצורה חלקה וצפויה, אולי להוציא את הרגע בו דניאל כהן, אחד משני המתמודדים האחרונים, שכח איך קוראים לשיר שהוא עומד לשיר, שבסך הכל היה רגע חמוד מאוד שהוא נחלץ ממנו יפה. הביצועים היו לא רעים (לא כל כך הבדלתי בין הבנים, אבל זה כנראה אצלי). זה לא באמת משנה כי בסופו של דבר מדובר בדיקטטורה, גולן הוא זה שקבע, בדרכו המנומנמת והממולמלת, שאבוטבול היא הזוכה, וכך נחסכו מאיתנו כל שלבי התחנונים המייגעים שממריצים אותנו להתמסר לsmsים.
זה היה ערב שהוכתר כמחווה לזמר המזרחי. התירוץ שהכשיר את השידור שלו בערוץ 2 היה מגוחך במקרה הטוב ("הפעם הראשונה שתרבות מזרחית משודרת בברודקאסט בלי לעבור אילוף וביות על פי כללי התרבות הדומיננטית", אם לצטט את נציגי הרשות השנייה שהחליטו לאשר את המהלך), שעשה שימוש ציני בשד העדתי במקרה הפחות טוב.
בלי קשר לאיכותו, הוא לא היה אמור להיות משודר ב"קשת", בשעה שהוא בעצם מקדם תכנים של ערוץ 24. זה היה מהלך שנועד לתת קונטרה קטנה
ל"דה וויס", לעשות שרירים מול הערוץ הים תיכוני של "רשת", אולי להרוויח עוד קצת על הפרסומות, וכן, גם לטפח את ערוץ המקור של התוכנית.
ה'מחווה' שעשתה "קשת" למוזיקה המזרחית הדגישה מבחינתי דבר אחד: יש פער עצום בין המוזיקה המזרחית הוותיקה, זאת של זוהר ארגוב, אריס סאן, אבנר גדסי, שימי תבורי ומרגלית צנעני, ובין הפופ הים תיכוני שמייצגים דודו אהרון, יוסי גיספן ושאר הנציגים הנוכחיים של הז'אנר. אבל הדור הבא, זה שמגדל אייל גולן בתוכנית, כבר לא נוטה לסגנון ההוא, והפעם הבאה שנזכה לשמוע מוזיקה ים תיכונית ברמה הזאת תהיה, למרבה הצער, בפעם הבאה שמישהו יחליט לעשות להם מחווה.