הגרמנים באים: בירת ביטבורגר מגיעה לישראל

בירת הלאגר פרימיום "ביטבורגר" חודרת לישראל, והחברה פתחה את שערי המפעל בביטבורג לכבוד האירוע. קפדנות שיא, טעמים חדשים, בירות ללא אלכוהול ואיכות גרמנית. בעולם, צריכת משקאות אלכוהוליים אחרים עלתה, ונגסה בצריכת הבירה הכללית. האם דווקא בישראל יקרה ההיפך?

"כשהייתי בן 18, הבר של אמא שלי היה מלא בצעירים וכולם החזיקו כוס בירה ביד. עכשיו, הבר עדיין מלא אבל מספר הצעירים ששותים בירה עומד על אפס", כך מספר גרלד טארפן, מנהל חטיבת המכירות הבינלאומית של תאגיד הבירה הגרמנית ביטבורגר.

 

בירה - כתבות נוספות בנושא:

• אושר בוועדת הכספים: מחיר הבירה לא יירד
• עזבו צלול כיין, אפשר מוגז כבירה?
• לתפארת מדינת ישראל: 8 בירות בוטיק מקומיות

הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

 

לגימה ראשונה: מתמודדים עם צעירים שמעדיפים וודקה רד בול

כן, צריכת הבירה הקלאסית בעולם בירידה, וטארפן מבלה 75% מזמנו בחיזור אחר שווקים בעולם.

 

הסיבות לכך מגוונות, והעיקרית מביניהן היא כי הצעירים נוהרים לטעמים חדשים ורוצים "לדפוק את הראש" מהר יותר. הצ'ייסרים למיניהם והוודקה רד בול לא עשו טוב לחשבונות הבנק של תאגידי הבירה, אבל כמו בכל תחום הם עכשיו הם מתאמצים יותר: עם פיתוחים חדשים, טעמים חדשים, חוויות חדשות וגם חיפוש שווקים חדשים - סין, גיאורגיה וגם ישראל.

 

 

ישראל היא לא רק מדינה קטנה, היא גם מדינה שלא שותה. הטיפה המרה בדמותה של בירה היא לא ממש "שלאגר" בישראל. הישראלי הממוצע צורך בשנה רק 14 ליטר בירה בשנה. אחת הסיבות לכך היא האוכלוסייה המוסלמית הגדולה במדינה, הנמנעת ברובה מצריכת אלכוהול. לשם השוואה: בבריטניה, באירלנד ובצ'כיה רמות הצריכה מגרדות את 200 הליטרים לנפש בשנה. בגרמניה עד לפני כעשור המספר חצה את 200 הליטרים וכעת הנתון עומד על כ-180 ליטרים בשנה. בחבל בווארייה, העשיר שבמחוזות גרמניה, צריכת הבירה עדיין גדולה.

 

לגימה שנייה: משקיעים בישראלים 

בירת ביטבורגר, השנייה בפופולריות בגרמניה, והפופולרית ביותר בצריכה מברזי חביות בפאבים, חתמה לאחרונה על הסכם לשיווק מוצרי החברה בין חברת א.ג.ת.ד לבין תאגיד ביטבורגר. הבירה כבר שווקה בעבר בישראל בצורה מצומצמת, אך כעת המגמה היא לחדירה עמוקה יותר. א.ג.ת.ד עוסקת בתחום אלכוהול מזה כעשור, ומפעילה מזה מספר שבועות את מבשלת "פאבו" בזכרון יעקב.   

 

בחברה הגרמנית רואים בשוק הישראלי ככזה שבו חסרים מוצרי "פרימיום", ורוצים לחשוף אותו לאיכות שלהם. ביטבורגר נחשבת לבירת לאגר (תסיסה תחתית) פרימיום עם 4.8% אלכוהול. הבירה בהירה, צלולה ועם מרירות עדינה ובמזיגה מהחביות מגיעה בכוס גביע קטנה יחסית בת 210 מ"ל. התאגיד כולו מייצר עוד מספר מותגים, ולאחרונה יצא למסע רכישה של מותגים קטנים ממנו.

 

לגימה שלישית: בירה כבדה מהכנסייה 

לפני כשנתיים רכש התאגיד את בירת החיטה "בנדיקטינר" המיוצרת במנזר בעיירה הציורית והקרה אטטל. במקום פועלת מזה מאות שנים מבשלה המייצרת בירת חיטה (בניגוד לבירת שעורה). בירה זאת נחשבת לכבדה יותר, והיא גם עכורה יותר.

 

 

יאן נוידניצ'אנסקי, אחד מהבעלים של ביטבורגר ששמו מופיע מדי שנה ברשימת 50 העשירים ביותר בגרמניה, סיפר כי ממש בימים אלו הוא מנהל מגעים מתקדמים לרכישה של מותג בירה נוסף שיהפוך את ביטבורגר לתאגיד הגדול ביותר בגרמניה בתחומו. עוד מחזיק התאגיד גם בבירה הכהה קוניג פילסנר (4.9% אלכוהול), שכבר משווקת בישראל.

 

לגימה רביעית: אומרים ששתו פה מים לפני הגעתי 

נוידניצ'אנסקי, נצר למשפחת סימון מביטבורג, הוא דור שביעי של יצרני בירה, שמצהיר שבשל העובדה כי מדובר בחברה בבעלות פרטית, מה שמעניין אותו הוא העברת המותג לדור ההמשך כמוצלח, לפחות כמו שקיבל אותו. הדבר האחרון שמעניין אותו הוא מכירת מניות מהחברה.

 

 

אפשר להבין אותו. בביטבורג, העיירה בה מיוצרת הבירה, יש בסך הכל 5,000 תושבים, 400 מהם עובדים במפעל הבירה. בנווסף, כמעט כל חנות או פאב בעיר ממותגים בחותמת "ביטבורגר" וחלק מהנכסים הם בבעלות התאגיד. כך לדוגמא, מחזיק התאגיד במסעדה ובפאב יוקרתיים במיוחד בצמוד למפעל.

 

בסופו של דבר, נוידניצ'אנסקי אחראי לפרנסתה של כמעט כל העיר והוא הדמות החשובה ביותר בה. "לפני שהגיע לכאן משפחת סימון (שם משפחתה של אמו - א"ש), היו שותים כאן מים. עכשיו שותים בירה", הוא אומר כשעוצר בסמוך למזרקה במרכז המבקרים של התאגיד ומספר על איכות המים שנשאבים מהתהום לצורך יצורה של הבירה.

 

עוד שלוק: תקלות בטעם? לא אצלנו 

וגרמנים, כאופייני לאומה הקפדנית, גם בבירה הם לא מתפשרים על איכות ועל סדר מופתי. המפעל המרכזי של התאגיד אחראי לייצור של מעל 4 מיליון הקטו-ליטר בשנה, שהיא כמחצית הכמות הבירה לה אחראי התאגיד יחד עם כל מותגיו (הקטו-ליטר הם 100 ליטר, כלומר 10 הקטו-ליטר הם קוב). המפעל נראה כמו מפעל תרופות טכנולוגי במיוחד. חדר הבקרה עמוס מסכי מחשב אליהם זורמים נתונים באשר לכמויות החומרים שבתוך כל דודי הבירה, והתחושה היא לא אחרת מאשר חדר פיקוד מודרני של תחנת כוח.

 

 

מנהל בקרת האיכות במפעל מספר כי בשנה מגיעות כ-700 פניות של צרכנים המדווחים על תקלות טעם בבירה. למרות שמדובר על ממוצע של פחות משתי פניות ליום, הוא מרגיע ואומר כי מדובר בתקלות שלא קשורות ברובן המכריע למפעל. חלק מהתקלות קשורות לליקויים באחסון שאחרי, וחלק הן פשוט פניות של אנשים ששתו יותר מדי ואיבדו את תחושת הטעם.

 

אחד המקומות המעניינים במפעל הוא "מוזיאון" הבקרה של הבירות. מדובר במעין מחסן בירות בו מספר שדרות של מדפים (בדומה למרכולים). כל שדרה, שאורכה כ-50 מטרים, גדושה בבקבוקים שנדגמו כל שעה מקו הייצור וכן מכל מיכל. ברגע שמתקבלת פניה, הפונה מתבקש לדווח על מספר הברקוד של הבירה, ולפיו מגיעים אל הבירה מאותה הסדרה וזאת עוברת, שלל ניתוחי עומק הכוללים מספר טועמים מקצועיים.

 

  

עוד מתגאים במפעל על היותו "ירוק". התאגיד לא מחובר לרשת החשמל הארצית, אלא מפעיל תחנת כוח המייצרת חשמל מפלטת החום בתהליכי בישול הבירה. הייצור הראשוני של החשמל במפעל מתבצע מגנרטורים המופעלים בגז. כמו כן, הבירה היא מוצר המשווק בבקבוקי זכוכית שרובם המכריע חוזר למפעל, כיאה לגרמניה, שהיא אחת המדינות הממחזרות ביותר בעולם. אלו עוברים שם תהליך שטיפה, סטרילזציה, ביקבוק והדבקת תווית מחדש. חלק נוסף מהשיווק הוא בחביות, וגם אלו חוזרים למפעל למילוי חוזר.

 

לגימה נוספת: בלי חשש, בירה ללא אלכוהול 

בקצה מרכז המבקרים של ביטבורגר יש פאב מואר, בו ניתן ליהנות מכל התוצרת של המפעל. התוצרת, כאמור, מגוונת. בירות מעניינות במיוחד הן הבירות ללא אלכוהול, הנקראות ביטבורגר 0,0 ומגיעות בטעם טבעי וכן בטעמי תפוח ולימון. טעמה של הבירה ללא אלכוהול כמעט זהה לטעם הבירה הרגילה, ובכלל לא מזכיר את טעמה של הבירה השחורה בישראל. בישראל, מקווים, הבירה ללא אלכוהול תהיה מבוקשת במגזר המוסלמי. הבירות ללא אלכוהול בטעמים, אגב, משווקות כעת רק בגרמניה.

 

 

בירות נוספות בטעמים הן מדוללות אלכוהול (2%-3%) ושם מגוון הטעמים רחב יותר וכולל בירה בטעם קולה ודובדבנים.

 

חיים זיידל, מנהל תחום היבוא בא.ג.ת.ד, אומר כי בשבועות הקרובים תצא החברה במסע לקידום מכירות על מנת להגביר את החדירה לשוק. בין היתר שוקלים בחברה להביא למבצעים נקודתיים בפאבים.

 

לגימה אחרונה: ישראל שקועה בבוץ  

נשאלת השאלה האם ההימור הגרמני על השוק בארץ יביא להגברת הצריכה של הצרכן הישראלי? הניסיון מלמד כי כניסה של מותגי איכות אכן מגבירה את הצריכה הכללית של המוצר. מנגד, ההתנהלות האירופאית המעונבת פשוט דורשת בירה על מנת לרדת לזמן מה ממסלול הרצינות היומיומי. ההתנהלות הישראלית, מנגד, קצת הרבה פחות מעונבת ובדרך כלל צריכה להתעורר על מנת לחזור למסלול.

 

מחירה של כוס בירה ממוצעת בישראל לא זולה ביחס לעולם. כוס בירה בגרמניה בפאב עולה כ-2.5 אירו (כ- 12 שקל) בעוד שבארץ המחיר יקר ביותר מפי שתיים. בכל מקרה, גם האלטרנטיבות האחרות בישראל אינן זולות. כך שמציאות ישראלית בה יותר פגישות עסקיות, חבריות או זוגיות ילוו בבירה - אולי יכולה לחבר טוב יותר בין אנשים.

 

הכותב היה אורח של חברת א.ג.ת.ד במבשלות ביטבורגר בגרמניה