יום הולדת הכי-הכי? תפסיקו לקלקל את הילדים!

המפעיל הכי שווה, הבגדים הכי יפים והאוכל הכי טעים: ימי ההולדת כבר מזמן הפסיקו להיות חגיגה ילדותית והפכו לתחרות ראווה בין ההורים. פרופ' עמוס רולידר ואפרת מונשרי גורן מסבירים איזה נזק זה גורם לילדים - ומציעים רעיונות שפויים יותר

יום הולדת יש רק פעם בשנה, טוען השיר המפורסם, אבל אנחנו טוענים אחרת. יום הולדת יש הרבה פעמים - אולי אפילו קצת יותר מדי. יש יום הולדת לחברים ויום הולדת למשפחה, יש יום הולדת לכיתה ויש לשכונה, יש יום הולדת רגיל ויש יום הולדת חצי, כי הילד ממש לא יכול לחכות עוד כמה חודשים.

 

עוד חדשות ועידכונים בפייסבוק של ynet

 

מסיבות יום ההולדת חצו מזמן את גבול הטעם הטוב ואת היכולת הכלכלית של ההורים. הן הפכו למסיבות ענקיות ולמפגן ראווה בסגנון "לנו יש גדול יותר". הן ענקיות ומושקעות, והורים רבים מתחילים בהכנות מספר חודשים מראש. ובל נשכח את בחירת הנושא וההתלבטות בין נסיכות, פיראטים או הישרדות, כי "הילד חייב להיות הכי מיוחד" ו"שאני לא אתן לילד שלי את הטוב ביותר?".

 

עוד כתבות של פרופ' עמוס רולידר בערוץ הורים:

קורסים תחת העומס? דרשו מהילדים לעזור

איך מפסיקים את הוויכוחים בבית?

ילדים לומדים מתוצאות - לא מהסברים

 

הורים, כאמור, מנסים "להמציא את הגלגל": הרעיון הכי מקורי, העוגה הכי מושקעת (שמוזמנת, כמובן, מ'מעצבת עוגות'), הפרסים הכי שווים, הקייטרינג הכי טוב. הם לא שוכחים לרכוש עבור הילד או הילדה בגדים מיוחדים ולהזמין מפעיל יקר - שלפעמים עולה אפילו 3,000 שקלים לאחר צהריים קצרצר.

 

ביום עצמו העולם עוצר מלכת. ההורים בחופשה מהעבודה והנסיכה, גם אם היא בת שבע, מבלה במכון יופי, לפעמים עם חברות. כולם לחוצים ומתכוננים ליום ההולדת - פסגת השאיפות (לפחות עד השנה הבאה).

 

ואנחנו שואלים: למה זה טוב? איך קרה שהחגיגות הפכו להפקות חסרות פרופורציה? גם במקרה הזה הבעיה ככל הנראה נעוצה בהורים, שאין ספק כי מופעל עליהם סוג של לחץ חברתי: "כולם חוגגים כך"

ו"הבת של השכן הזמינה את הליצן הכי מפורסם". המסיבות הגרנדיוזיות האלה הפכו לנורמה וההורים, מתוך פחד שהילד שלה יהיה שונה, מעדיפים לחגוג. דרשים הרבה כוח וביטחון עצמי כדי להיות שונה וחריג וללמד את הילד שניתן לחגוג גם באופן צנוע ואחר (ותתפלאו, אבל זה לא אומר בהכרח שהילד או חבריו ייהנו פחות. לפעמים הם אפילו יהנו יותר).

 

רגע לפני: חישבו על מה שהילד רוצה

לאכזבתנו, ההורים, אין קשר בין כמות הכסף המושקעת במסיבה לבין מידת ההנאה של הילד ממנה, ולפעמים המתאם אפילו הפוך. לא כל הילדים אוהבים להיות במרכז ולהרגיש שכולם מסתכלים עליהם. לא כל הילדים, בעיקר הקטנים שבהם, רוצים לשתף פעולה עם ליצן צעקני או מפעילה אנרגטית. יש כאלה שיברחו ויסרבו לשתף פעולה ויש מי שאפילו יבכו או יבהלו מכמות הנוכחים והלחץ של ההורים. ואז אנחנו עדים לתופעת ההורים הלוחצים, שדורשים מהילד לשתף פעולה "כי אתה יודע כמה כסף זה עלה לנו".

 

חשוב להבין גם שאין קשר בין הפקת הענק לבניית הביטחון העצמי של הילד. ביטחון עצמי לא נבנה על ידי יום הולדת רעשני וגדול (אולי רק הביטחון העצמי של ההורה והתחושה שהוא הורה משקיע). אתם רוצים לעודד ביטחון עצמי? נסו תשומת לב, עידוד, מילה טובה - ולא מסיבה גדולה שעולה יותר מדי כסף. כסף לא קונה ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות של הילד, הוא קונה מקסימום מנה גדושה של הנאות רגעיות מיותרות ומלמד את הילד לא לדחות סיפוקים.

 

מסיבה? מפגן כוח חברתי

בשנים האחרונות הפכו למפגן כוח ואמירה חברתית לא רק עבור ההורים, אלא גם עבור הילדים. הם אלו שבוחרים את מי להזמין מתוך מבחר החברים לכיתה וזו דרכם, הלא תמיד נעימה, להראות שיש להם כוח.

וכך מסיבות ימי הולדת יכולות להפוך לסיוט חברתי עבור אותם ילדים שלא הוזמנו לקחת בהן חלק.

 

רק תתארו לעצמכם מסיבת יום הולדת אליה מוזמנים רוב ילדי הכיתה, למעט שלושה-ארבעה. תחושת ההשפלה והחרם שאותם ילדים ירגישו היא עצומה, אך גם מיותרת וניתנת למניעה. לכן, למרות שגם הורים נהנים מהתחושה שהילד שלהם "מקובל" ובוחר את מי להזמין, חשוב לתת את הדעת גם לנקודה הזו ולא לאפשר מצב בו מיעוט ילדים לא מוזמן למסיבה.

 

מפגן הכוח יכול לבוא לידי ביטוי גם בצורה ההפוכה, כאשר ילדים מחליטים להחרים מסיבת יום הולדת של ילד מסויים, ולגרום לעוגמת נפש גדולה ותחושת נידוי. שוב, הורים, גם כאן יש משמעות לחינוך שלכם ולהתמודדות עם הילד שלכם. חשוב לקבוע מדיניות בבית ולא לאפשר החרמה של מסיבה מסויימת ולהיות ערים לנעשה בכיתה.

 

האחריות - גם של בית הספר

רבים מניחים כי העובדה שמדובר במסיבות פרטיות שמתרחשות לאחר שעות הלימודים גורמת לכך שלבית הספר אין אמירה או יכולת להתערב. זו, כמובן, טעות. לבית הספר יש השפעה גדולה ויכולת להפסיק חרמות, וגם חלק ממסיבות הענק המיותרות.

 

ניתן, בשיתוף המורה, לציין ימי הולדת בתוך המסגרת החינוכית. זה מקובל כיום יותר בגן, אבל נעשה גם בחלק מבתי הספר. לא חייבים שעות של הפעלה: ניתן לחגוג לכל ילדי השבוע או החודש או לילד אחד לבד, עם עוגה, כיבוד ואפילו ברכות.

 

ברכות, אגב, הוא מנהג נוסף שנעלם מעולם. פעם כתבו והשקיעו בהן, אך כיום הילדים מדפיסם ברכה מוכנה במחשב ולא עוצרים לרגע לחשוב או להשקיע.

 

מעבר לחגיגה בכיתה, שהיא זולה משמעותית ממסיבות הראווה, ניתן להזמין ארבעה-חמישה חברים טובים לפעילות בבית או ליום הולדת משפחתי. כל אלה אמנם לא הופכים את הילד הפרטי שלכם לכוכב באירוע נוצץ, אבל מעניקים תשומת לב ראויה והרבה אהבה.

 

ואם בכל זאת בחרתם במסיבה גדולה, כך תעשו זאת בלי לפשוט רגל:

 

1. מתאגדם ביחד 

התאגדו עם הורים נוספים לקביעת סטנדרטים חדשים לימי ההולדת. אפשר לדבר על כך באסיפות הורים או אפילו בגינה הציבורית. תתפלאו איזו הקלה ירגישו הורים אחרים כשיהיה ברור שניתן להימנע מאירוע מפואר לילד בן שש. עשו מאמץ להחזיר את אירועי יום ההולדת הצנועים והמכובדים. זה לא פשוט, כי זה נוגד את הנורמה - אבל שווה את המאמץ.

 

2. זיכרו מי חוגג

לפני הכל כדאי לזכור מה המטרה של החגיגה ומי המרכז כאן ולהתאים את מסיבת יום ההולדת לילד שלכם. האם הוא אוהב להיות במרכז או שאולי הוא ביישן ומעדיף מסיבה קטנה? נכון, יש לכם את היכולת הכלכלית להזמין את הליצן הכי מבוקש, אבל אם הילד שלכם מפחד מליצנים אף אחד לא ייהנה, וחבל.

 

3. יש לכם כסף. אז מה?

זה שאתם יכולים להרשות לעצמכם לא אומר שזה הדבר הנכון, הראוי, החינוכי והערכי לעשות. האם החינוך שאתם רוצים להעניק לילד הוא בזבוז כסף על מנת להרשים? האם אתם מבינים שהרף בכל פעם רק עולה וכך גם בזבוז הכספים? חשבו על זה לפני שאתם סוגרים אולם קולנוע ליום הולדת שבע. האירוע הזה אינו מיועד להיות מופע או מפגן עושר, ובטח לא להוכיח להורים האחרים. אפשר לחגוג בצניעות ובפשטות.

 

4. מתתחילים לתכנן

בדקו עם הילד האם הוא רוצה מסיבה גדולה ואיך הוא רוצה לחגוג יום הולדת. אפשר לנהל את הדיאלוג הזה החל מגיל ארבע וכחודש לפני האירוע. אל תדונו בדברים חצי שנה מראש כיוון שאז הציפייה של הילד גדולה.

 

5. הגדירו תקציב הגיוני

אם מדובר בילדים גדולים (בכיתות ג'-ד') ניתן לקבוע תקציב ברור ולא גדול שנכון לכם כמשפחה ולעודד את הילד לבדוק ולהשוות בעצמו מחירים.

 

6. דאגה לילדים בזמן המסיבה

ציינו בהזמנות שתחלקו את שעת ההתחלה והסיום של המסיבה. אירוע מתמשך מדי הוא מתכון בטוח להתנהגויות לא ראויות של ילדים, ולסבל מתמשך של ההורים - וזה לא מה שאתם רוצים. דאגו לאיזון נכון בין פעילות אקטיבית לפאסיבית של הילדים: מסיבת יום ההולדת אינה הופעת בידור של המפעיל (בעוד הילדים יושבים וצופים בו באופן פסיבי) ומטרתה לעודד אינטראקציה מהנה בין הילדים והאורחים. רצוי לארגן גם משחקים ופעילויות.

 

חשוב לבקש מכל ההורים טלפונים זמינים ולארגן דף קשר זמין, כדי שאם אחד הילדים ישתולל או תרגישו שאתם לא יכולים לשלוט על התנהגותו, תוכלו לצלצל להוריו. אל תתביישו להעיר או להסביר מה נורמות ההתנהגות הנהוגות אצלכם, ולא, קפיצה על הספה והוצאת הדגים מהאקווריום לא חייבת להיות מקובלת עליכם.

 

7. מלך ליום אחד

הוא אמנם ילד יום ההולדת, אבל גם ממנו אפשר לדרוש התנהגות מכובדת, מנומסת ולא צעקנית. למדו ובקשו מהילד לומר תודה למי שהגיע לחגוג איתו והביא לו מתנה. זו הזדמנות נפלאה ללמד כללי נימוס בסיסיים. מומלץ להנחות את הילד להימנע משאלות מביכות כמו "מה הבאת לי?" או "איפה המתנה שלי". גם פתיחת מתנות בפתח הבית והבעת דעתו הכנה עליהן לא מתאימה ועלולה להביך את האורחים, וכמובן שאינה מהווה חלק מהחינוך שאתם רוצים לתת לו.

 

8. הכי מתוק שיש

הציפייה של הילדים במסיבת יום הולדת היא לאכול כמויות של ממתקים. גם כאן אנחנו ממליצים לעצור לרגע ולחשוב האם חייבים את כל סוגי החטיפים שנמצאים בסופר אצלכם בשולחן. נסו לבחור מספר

מצומצם של חטיפים (עדיף כאלו עם מעט צבע מאכל וסוכרים). אולי זה לא נהוג, אבל אפשר בהחלט להציע פירות או ירקות חתוכים בצורה מעניינת ולבחור חטיפים פחות מזיקים כמו פופקורן או בייגלה.

 

9. הכי חזק והכי קצבי

הילדים כבר התרגלו לשמוע מוזיקה בקל רם ולהגביר את מכשיר הטלוויזיה בצורה קיצונית, אבל אתם לא חייבים להיות חלק מזה. אפשר להנמיך או הווליום או לבקש מהמפעיל להנמיך את מערכת ההגברה. ככל שהקול יהיה שקט יותר גם הילדים יהיו שקטים יותר ויפסיקו לצעוק. זה בדוק - ופועל, אגב, גם עם הטלוויזיה בבית.

 

10. המסיבה הסתיימה

מה עכשיו? למרות שהילד שלכם חגג אפשר בהחלט לבקש ממנו להיות חלק מארגון וסידור הבית אחרי המסיבה. הוא אמנם רוצה מאוד לפתוח מתנות, אבל הן יחכו לו בחדר עוד כמה דקות, בזמן שכולכם ביחד תסדרו ותנקו. זו דרך מצויינת ללמד את הילדים קצת דחיית סיפוקים והרבה אחריות.

 

מזל טוב כבר אמרנו?

 

פרופ' עמוס רולידר הוא פרופסור מוסמך לניתוח וטיפול התנהגותי, ראש מרכז רולידר לייעוץ והכוונת הורים. אפרת מונשרי גורן היא אמא לארבעה, יועצת להורים ויועצת אסטרטגית לשיווק הורי