שתף קטע נבחר

  • עמוס רולידר
צילום: ירון ברנר

ילדים לומדים מתוצאות - לא מהסברים

אתם מסבירים ומטיפים והם מקשיבים, מהנהנים - וביום שלמחרת, מתנהגים בדיוק אותו דבר. פרופ' עמוס רולידר מזכיר להורים: הסברים לא יעזרו. ילדים (וגם מבוגרים, אגב) לומדים רק מתוצאות מעשיהם

שוב ערב, שוב תמי מתיישבת על מיטת בנה יניב. היא מודאגת ומתוסכלת. גם היום יניב העביר את מירב זמנו בהצקה לאחותו הצעירה שני. הצקות, הקנטות, חטיפת משחקים וצעקות הפכו לחלק משגרת היום בבית. תמי לא מסוגלת להתרגל לכך והיא שוב מנסה להסביר ליניב: "ההתנהגות הזו לא יכולה להימשך. שני היא אחותך היחידה, היא המשפחה הכי קרובה שיש לך, אתה חייב להגן עליה ולדאוג לה! האווירה בבית מאוד לא נעימה בגלל ההצקות הללו ושני ממש סובלת. אתה מבין אותי, יניב?" יניב מסתכל בעיניה של אמו ומסביר שרק צחק והוא ישתדל להתנהג אחרת למחרת. את ההבטחה הזו, תמי כבר שמעה עשרות פעמים, אחרי עשרות שיחות, ממש כמו זו.

 

באותו בניין, בקומה מעל, מתיישבים הוריה של אורטל לשיחה עמה. באסיפת ההורים היום שוב ציינה המורה כי אורטל מגיעה ללימודים בלי להכין את שיעורי הבית. "אורטלי", אביה מסביר, "מה יהיה עם שיעורי הבית? כמה אפשר לדבר על כך? את כל כך אחראית ובוגרת, אנחנו מבקשים ממך לקחת אחריות על המשימה הזו".

 

שוב ושוב, הורים מודאגים רבים משוחחים ומסבירים לילדיהם את חשיבות צחצוח השיניים, החובה ללכת לישון בשעה סבירה, הנזקים לטווח ארוך שבאכילת אוכל-זבל והצורך בכך שילדיהם יסייעו במטלות הבית. הילדים מקשיבים, מהנהנים, מבטיחים, מתחמקים, מסבירים, מתנצלים ובסופו של יום, אצל רובם - דבר לא משתנה.

 

ממשיכים להסביר, ממשיכים להתעצבן

אז למה באמת קורה שילדים (ומבוגרים) רבים, המודעים היטב להתנהגויותיהם הבלתי ראויות ומסוגלים להסביר ברהיטות ראויה לציון את ההשלכות השלילות (ולעיתים אף המסוכנות) של התנהגותם ואפילו מסוגלים ללא קושי לציין את האלטרנטיבה הרצויה להתנהגות הבלתי נאותה ואף מבטיחים השכם וערב לשנותה - נכשלים שוב ושוב וממשיכים להפגין התנהגות מנוגדת להבנה זו?

 

ההסבר לכישלונם של ילדינו לתרגם את הבנתם זו לשינוי התנהגותי מוחשי ונראה לעין (להבדיל מהבטחה והבנה תיאורטית) הינו פשוט – מה ששולט בהתנהגותם של בני האנוש, מה שבאמת קובע אם נשנה את התנהגותנו ונתמיד בהפגנת השינוי לאורך זמן, הם טיב ומידת השפעת התוצאות שהתנהגותנו מקבלת לאחר התרחשותה.

 

זה חוק טבע, כאשר אנו נוגעים בחפץ לוהט, הכאב החד הוא זה שימנע מאיתנו להבא לגעת בחפץ הלוהט. כך גם כאשר ילדינו חוצים את הכביש בזהירות ועל ידי כך נמנעים מתאונה (תוצאה) וזוכים גם מיידית לשבח והכרה (תוצאה) מאיתנו על זהירותם, הסבירות שימשיכו להפגין התנהגות זהירה גוברת.

 

אין מה לעשות, כאשר התנהגותם של ילדינו גורמת להם להרגיש טוב, נעים, שבע, שמח, כאשר הסביבה החברתית המשמעותית להם (הורים, מחנכים, חברים ועוד) מגיבה באופן חיובי (מילת שבח, מתן תשומת לב, מילת עידוד, חיבוק אוהב ונשיקה) על הפגנת התנהגות כלשהי, הסיכוי כי הילד יחזור שוב ושוב על ההתנהגות גבוה וזאת גם ללא קשר למידת המודעוּת וההבנה המילולית שלו.

 

משמעות עובדה זו היא שלא מספיק להסביר לילדים מדוע עליהם לשנות את התנהגותם. הדבר אשר יקבע אם אכן תתרחש ההתנהגות המצופה, הוא טיב התגובה ההורית בעקבות התנהגות ראויה או בלתי ראויה של הילד. זוהי גם הסיבה שחשוב כל כך לחזק ולשבח את הילד בעקבות הפגנת התנהגויות רצויות ולהגיב בתקיפות ובנחישות בעקבות הפגנת התנהגויות בלתי רצויות ולעיתים גם מסוכנות.

 

הסיבות להתעקשות ההורית להמשיך במדיניות ההסבר והשכנוע, למרות שאינן מביאות לשינוי המקווה בהתנהגותם של ילדיהם נעוצה באחת או יותר מהסיבות הבאות:

 

ההסבר והשכנוע משפיעים לטווח קצר

קורה לא אחת שבעקבות ההתנהגות הלא ראויה, ההורה עוצר את הילד, מסביר, מבקש, כועס והילד אכן מפסיק לרגע, לשעה, ליום, את התנהגותו הבלתי ראויה והפסקה חלקית זמנית זו מחזקת את ההורה להמשיך במדיניות ההסבר. במצב זה יגרום הילד להורה להמשיך להסביר ולשכנע מדי יום, להזכיר ולכעוס.

 

מי רוצה להיכנס לעימות עם ילדיו?

באופן טבעי מובן ואף הגיוני, כולנו מעדיפים להסביר ולשכנע מאשר להיכנס לעימות לא נעים עם המשמעותיים לנו ביותר בחיינו. אכיפת הסמכות ההורית גוררת בעקבותיה בדרך כלל תגובה הכוללת התנגדות, כעס, בכי, הבעת אכזבה, היעלבות והצהרות בדבר היותנו הורים נוקשים, לא מבינים ולא מתחשבים.

 

כך לימדו אותנו

הספרות המקצועית, הספרות היפה, סרטי הקולנוע ואף בעלי מקצוע רבים, מלמדים אותנו שוב ושוב, כי תמיד עדיף להסביר, לשכנע, להביא למודעות ותובנה ולהגיע להסכמה מתוך שכנוע. טענה זו כאמור הינה שגויה ומטעה. הדרך היחידה ללמד את ילדינו להתנהג באופן ראוי, טמונה ביכולתנו כהורים להשפיע באופן ישיר ואפקטיבי על התנהגותם באמצעות מתן תגובות ברורות ואפקטיביות להתנהגותם.

 

כיצד נוכל להשפיע על התנהגות ילדינו?

  • שוחחו עם ילדיכם (הגבירו מודעות) לפני שההתנהגות מתרחשת: ילדינו, ממש כמונו המבוגרים, נעזרים בהנחיות ותיאום ציפיות מראש. כך למשל, אם תמי הייתה משוחחת עם יניב עם חזרתו מבית הספר ומזכירה לו מראש כיצד עליו לשחק עם אחותו, הדבר היה יעיל עשרת מונים יותר משיחה רטרואקטיבית בשעות הערב על כך שהציק לאחותו במהלך היום.

 

  • הבטיחו שילדכם יצליח במשימה: פעמים רבות ילדינו נמנעים מלעשות משהו אשר הם חוששים שיכשלו בו או יתקשו בו. כהורים, עלינו להבטיח שאנו יוצרים עבורם תנאים המבטיחים הצלחה. כך למשל, על הוריה של אורטל לסייע לה לפנות פרק זמן קבוע ביום להכנת שיעוריה וליצור עבורה פינה נוחה, שקטה וריקה מגירויים מסיחים (כמו מחשב או משחקים), אשר בה תוכל לשבת בנינוחות ולהתרכז בהכנת שיעורי הבית.

 

  • שבחו את ילדיכם כאשר הם מצליחים: לעיתים, אנו מקדישים תשומת לב רבה לציפיות שילדינו אינם עומדים בהם ושוכחים לשבח אותם על משימות שעמדו בהם בהצלחה. הקפידו לשבח את ילדיכם, להחמיא להם ולחזק אותם כאשר הם עומדים במטלה, גם אם ההצלחה היא חלקית והשיפור הוא הדרגתי (כמו הכנת שיעורי הבית בחלק מהמקצועות לאחר תקופה בה הילד לא הכינם כלל).

 

  • תנו משוב מיידי: משוב (חיובי או שלילי) הינו אפקטיבי במיוחד כאשר הוא מגיע מיד עם התרחשות ההתנהגות. "איזה כיף לראות אותך מצחצח שיניים", "הפסק מיד להציק לאחותך" הינן תגובות יעילות הרבה יותר מאשר שיחה על צחצוח השיניים או על הצקות שעות לאחר שהתרחשו או לא התרחשו.

 

  • התכוננו מראש: לא קל לשנות התנהגות אשר השתרשה והתרחשה במשך תקופה ממושכת. שינוי כזה דורש תכנון והכנה מראש שלכם ההורים. יתרה מכך, החלטה לשנות הרגל קיים (לדוגמא, מעבר לתפריט מזין מתפריט שכלל בעיקר "אוכל זבל"), עלולה לעורר התנגדות, עקשנות וכעס. הכינו עצמכם מראש לתגובות השונות הצפויות מילדיכם ואל תישברו. ילדיכם יודו לכם על כך לכשיעמדו על דעתם.

 

  • עבדו יחד: אין תחליף לעבודה בשיתוף פעולה ותמיכה של האחד בשני. כאשר שני ההורים מתחייבים יחד לפעול למען שינוי רצוי באורחות חיי המשפחה וילדיהם, תומכים זה בזה ברגעי הקושי, מתמודדים יחד עם האתגרים וחוגגים יחד שיפור והתקדמות, סיכויי ההצלחה גדלים והעשייה מהנה ומספקת יותר וכאשר אתם מגדלים את ילדיכם ללא בן / בת זוג, דאגו מראש לתמיכה ורוח גבית של אדם קרוב נוסף בהתמודדות ברגעים מאתגרים.

 

הערה: תודה מיוחדת לקרין שטרן על הסיוע בכתיבת הטור.

 

  • פרופ' עמוס רולידר הוא אבא לשלושה, מומחה מוסמך בניתוח וטיפול התנהגותי, ראש - מרכז רולידר להכוונה וייעוץ הורים והמכון להבנה וחקר קשיי התנהגות של ילדים ובני נוער בסביבות חינוכיות במכללה האקדמית עמק יזרעאל ומגיש התוכנית "סדרת חינוך " בערוץ 2. תודה מיוחדת לקרין שטרן על הסיוע בכתיבת הטור.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
אילוסטרציה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים