מדד ההגירה: הישראלים נוטשים את ת"א וי-ם

מחירי הנדל"ן מאלצים את הישראלים לנטוש את הערים הגדולות, אך במקום לעבור לפריפריה הרחוקה הם מהגרים למעגל השני של אזורי הביקוש. במחוז ת"א נרשם ב-2011 מאזן הגירה שלילי של כ-4,000 איש ובמחוז ירושלים של 5,200. אוכלוסיית באר יעקב זינקה ב-16%, את אילת נטשו 7.9% מתושביה

יותר ישראלים יוצאים מהערים הגדולות, נוטשים את הפריפריה הרחוקה, ועוברים למעגל השני של אזור המרכז. כך עולה ממדד ההגירה הפנימית לשנת 2011 שפרסם מכון ירושלים.

 

• נמשכת הבריחה מי-ם, אלפים עזבו הערים לכפרים
• ירושלים של נדל"ן: כדאי לגור בעיר הבירה?
• לאן עוברים? סקר נדל"ן של הערים הגדולות

 

מהנתונים עולה, כי במהלך שנת 2011 נרשם במחוז תל-אביב (הכולל את תל אביב והערים שסביבה) מאזן הגירה שלילי של 4,000- תושבים. גם במחוז ירושלים (הכולל בין היתר את בית שמש ומטה יהודה) נרשם מאזן הגירה שלילי של 5,200- תושבים. מחוזות הדרום והצפון רשמו אף הם מאזן הגירה שלילי - 1,600- במחוז הדרום ו-800- במחוז הצפון.

 

מנגד, במחוז המרכז (הכולל את נפת רמלה, נפת השרון, נפת פתח תקווה ונפת רחובות) נרשם מאזן ההגירה חיובי  - שעמד על 8,200 בני אדם. גם ביהודה ושומרון נרשם מאזן חיובי של 3,100 תושבים. מחוז חיפה רשם מאזן חיובי נמוך של 900 בני אדם.

 

מאזן ההגירה החיובי ביותר ביחס לגודל האוכלוסייה נמדד בשנת 2011 בישובים באר יעקב (16.3%), קריית יערים (6.5%), כפר תבור (6.4%), עומר (6.4%), וגבעת זאב (4.6%).

 

שלוש הערים עם שיעור ההגירה השלילי גבוה ביותר הן: אילת (7.9%-), גבעתיים (6.6%-) וצפת (5.6%-). מאזן הגירה שלילי נמדד גם בעמנואל (3.1%-), מעלה אפרים (2.8%-), מבשרת ציון (2.2%-), כוכב יאיר (2.1%-), ובית אל (1.8%-).

 

 

עוברים מהעיר אל הכפר

מהנתונים עולה, כי 244 אלף ישראלים (3.2% מהאוכלוסייה) שינו במהלך שנת 2011 את יישוב מגוריהם. הנתון מתייחס לכאלו שעברו בין ישוב לישוב, והערכה היא כי מעברי הדירה בתוך הישובים עצמם גדול בערך פי שניים.

 

עיקר האוכלוסייה בישראל מתגוררת בערים (75%), ומיעוטה במועצות מקומיות (15%) ובישובים במועצות אזוריות (10%). עיקרן של תנועות ההגירה נרשם הן בין הערים לבין עצמן, אם כי הערים רשמו מאזן הגירה שלילי של כ-14,000 איש לטובת האזורים הכפריים. כ-186,000 מתוך המהגרים (76%) יצאו מהערים, אולם רק 171,800 תושבים (70%) עברו להתגורר בערים אחרות.

 

31,600 מהמגרים יצאו מישובים במועצות אזוריות. לעומת זאת, 40,000 איש היגרו למועצות האזוריות - מאזן הגירה חיובי של 8,400 בני אדם. 25,800 יצאו מהמועצות המקומיות, בעוד ש-31,600 איש עברו אליהן - מאזן הגירה חיובי של 5,900 תושבים.

 

עוד נבדקה הרמה החברתית כלכלית של הישובים ביחס להגירה מהם. ככלל, תושבים במעמד חברתי-כלכלי גבוה הם ניידים יותר, ולכן ההגירה בין יישובים במעמד גבוה יותר רבה יותר.

 

אם, כאמור, 3.2% מתושבי ישראל עברו בשנת 2011 לישוב אחר, הרי שבקרב הישובים באשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים (10-8) עולה נתון זה לכדי 4.9%, בעוד שבאשכולות הנמוכים (3-1) הוא יורד לכדי 1.6%. כלומר שהאשכולות הגבוהים מהגרים בממוצע פי שלושה מהנמוכים. נתון זה יכול להצביע על הקושי לצאת להתקדם בסולם החברתי בישראל.

 

הבדל משמעותי נוסף הוא המיקום. מגמות ההגירה בישראל אינן דומות בין מרכז לפריפריה. מחוזות תל-אביב, יו"ש והמרכז מתאפיינים בשיעורי תנודתיות גבוהים. כחצי (54%) מהמהגרים בשנת 2011 עזבו ישוב במחוזות אלו, למרות ששיעורם מכלל האוכלוסייה עמד על 45%.

 

בעלי האמצעים מהגרים יותר

יאיר אסף שפירא, חוקר במכון ירושלים שערך את המחקר יחד עם ד"ר מאיה חושן מהמון, הסביר את אי "נאמנותם" של תושבי המרכז לישובם. "תושב הפריפריה המעוניין להגר יצטרך ברוב המקרים להגר ליישוב הממוקם במרחק רב, ובכך לבצע שינוי דראסטי - במקום העבודה, החינוך, הבילוי וכדומה. תושב המרכז, לעומת זאת, מצוי במרחב בחירה בו הוא יכול להתגורר בעיר אחת, לעבוד באחרת, ללמוד בשלישית, ולבלות ברביעית. במצב זה ניתן בקלות להחליף את מקום המגורים בתוך מרחב הבחירה, וכך אכן בוחרים רבים לעשות".

 

שפירא הוסיף, כי "הניידות של תושבים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, גבוהה הרבה יותר. לתושבים אלו ישנו מרחב אפשרויות גדול יותר - גם מבחינת מחירים וגם מבחינת אזורים. ואכן - נמצא כי תושבי הישובים באשכולות החברתיים-כלכליים הגבוהים, מהגרים פי ארבעה מאלו שבאשכולות הנמוכים".

 

"בקרב רבים בישראל קיים עדיין החלום של בית באזור כפרי. מסיבה זו ניכר כי ההגירה אל הישובים הכפריים והפרבריים עולה על זו שמגיעה אל הערים. תורמת למגמה זו גם הבנייה האינטנסיבית בישובים אלו, המגדילה את ההיצע".