זאב רווח מציג: בורקס בהכשר הבד"ץ

זאב רווח שב לשכונת ילדותו, ונזכר באביו שרצה שיהיה רב, ובחברים שנותרו מאחור. אף שבחר בדרך שונה מזו שחונך בה, הוא רואה בעצמו איש מאמין. במחיצת בנותיו שחזרו בתשובה הוא חובש כיפה, נוטל ידיים ומברך. "בזה שאני מתנהג כמותן - אני מביע הסכמה מלאה לבחירה שלהן"

אביו של זאב רווח, שהיה מורה, רב, חזן ומוהל, מעולם לא בא לצפות בהצגות שלו. "אבא שלי רצה שאני אהיה רב. אני אמרתי לו את זה בצורה הכי פשוטה: אם אלוהים נתן לי את הכישרון להשכיח את צרותיהם של אנשים לשעתיים, דייני בעולם הזה. אני לא רוצה שום דבר יותר מזה", מספר רווח במהלך ביקור במוסררה, שכונת ילדותו.

 

<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

 

• הדור האבוד? בכיינים, אתם "דור הנוח"/ רוחמה וייס ויונה ארזי

 

רווח, שנולד במרוקו ועלה לארץ בגיל שמונה, החל בלימודי המשחק בבית הספר מיד כשהשתחרר מהצבא. מאז הוא השתתף ביותר משלושים סרטים, חלק מהם אף כתב וביים, הצגות ומחזות זמר.  

 

אף שלא בחר ללכת בדרכו של אביו, הוא רואה בעצמו איש מאמין ושתיים מבנותיו אף חזרו בתשובה. "כשאני בא לבית אצלן בביתר עלית, אני שם כיפה, אני נוטל ידיים ומברך את ברכת המזון. אני מכבד אותן לא בגלל שזה מצווה, בגלל שאני מכבד את דרך החיים שלהן. בזה שאני מתנהג כמו שהן מתנהגות - אני מביע הסכמה מלאה לבחירה שלהן", הוא אומר בראיון ל-ynet ול"אורות - טלוויזיה יהודית".

 

אהבת אדם שנעלמה

במהלך שיטוט בשכונה עובר רווח ליד בית הכנסת שבו היה מתפלל כילד וליד הבית שבו התגוררה משפחתו, המשמש כיום כבית תלמוד תורה. "השכונה הזאת הייתה שכונה של עולים מכל הארצות, הפנתרים השחורים יצאו מפה, המציאות הייתה קשה באותו הזמן, היו תלושים של בשר, של סוכר, של שמן, ולגדל שמונה ילדים פה...", הוא אומר.

 

 

"אם אני אעשה פה סרט בשכונה הזאת. זה יהיה סרט על אהבת אדם שהלכה ונעלמה, כי כאן הייתה אהבת אדם בין כל העולים, עולים מפולניה, עולים מרוסיה, עולים מעיראק וכורדים – כולם חיו כאן בשלום בשכונה הזאת".