שתף קטע נבחר

הדור האבוד? בכיינים, אתם "דור הנוח"

נח שברח לתיבה בלי שניסה להציל את האנושות, מייצג דמות ילדותית, מבוהלת ואגואיסטית, והוא כל כך מזכיר לנו את "דור ה-Y". כמו נח אתם עוסקים בהישרדות אישית, בבכיינות ובחיפוש אשמים. הגיע הזמן להתעורר, לצאת מחרדת הקריסה החומרית של עולמכם, ולקחת את עתידכם בידיים

איפה גר הכאב שלכם?

הכל התחיל מטור ב"כלכליסט" שכתבה קורין צוריאל-הררי, ובו היא צופה עתיד עגום לדור הצעיר: "צעירי המערב נפלטים מהלימודים אל עולם שאין בו מספיק משרות, השכר נמוך, ביטחון תעסוקתי הוא חלום רחוק... אין להם סיכוי להגיע לרמת החיים שאליה הורגלו בבית הוריהם". לאחריו הגיעו תגובות שזכו, בצדק, לכותרת "פרויקט אבודים" (או: "X על הדור"), ובו תיארו נציגי "הדור האבוד" בעגמומיות את מצבם.

 

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו  >> 

 

 

בשביל להכניס אתכם לעניינים, ליקטנו כמה פסקאות מייצגות: "אנחנו הדור שיש לו הכל... יש לנו רק בעיה אחת, אין לו חלום. הוא נקטע איפשהו בתיכון, כשהסבירו לנו שהדבר הכי חשוב הוא לעבור את הבגרות..." (שלומית עצבה). "איך זה שאנחנו נחשבים ליותר מוצלחים אבל לא מצליחים? בא לי להגיד שאתם אשמים... שלחתם אותנו ללמוד באקדמיה, גידלתם אותנו בידיעה... שיש לנו רשת ביטחון מהעולם, שאותו אגב, אמרתם לנו לצאת לטרוף "(שני גבאי).

 

כדרכנו בשעות מצוקה ואובדן דרך, אנחנו פונות אל פרשת השבוע. השבת קוראים בבתי הכנסת את פרשת "נח". אנחנו לא זקוקות ליותר משתי דקות של שיחה בשביל להבין שנח הוא ייצוג טוב של "הדור האבוד", שיש מי שקורא לו דור ה-Y, וביהודית אנחנו מציעות לקרא לו "דור הנֹח".

 

השוואה מוכרת מציעים הפרשנים, בין תפקודו של נח בסיפור המבול - לתפקודו של אברהם בסיפור הפיכת סדום. כשנח מקבל מאלוהים את בשורת האימים (בראשית ו', י"ג): "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם", ומתבקש להציל את עצמו ואת משפחתו - הוא לא מהסס או מתווכח עם אלוהים; הוא גם לא מנסה לקחת אתו אל התיבה אנשים נוספים. נוח לו לנח. הוא סותם את הפה, לוקח מידות ו...אחריו המבול.

 

לעומתו, כשאברהם שומע על השמדת סדום, הוא נלחם ומתריס נגד אלוהים (בראשית י"ח, כ"ה): "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט". אברהם לא מאוד הצליח במאמצי ההצלה שלו, אבל בעודו מייצג דמות אחראית הנלחמת למען הזולת, מייצג נח דמות ילדותית, מבוהלת ואגואיסטית.

 

דור ה-Y היקר, מה כבר קרה?

התגובות שכתבתם, ואנחנו קראנו בעניין ובעצב, עסוקות בדיוק כמו נח, בהישרדות אישית. מתוך אותה תפיסת עולם צרה, הן עסוקות גם בבכיינות ובחיפוש אשמים. התגובות הנבונות והאחראיות יותר עסוקות גם בניסיון להציע פתרון (כלכלי, כן, כלכלי) למצוקה. לצערנו, לא מצאנו בהן אפילו תגובה אחת ממשפחת התגובות של אברהם.

 

לנו נדמה ששאלת ההשתכרות והרווחה הכלכלית אינה השאלה הנכונה, ושכדאי לשאול מהם החיים הנכונים, ומה לעשות כדי לחיות אותם. אם תשאלו את השאלות האלו ותתנו להן להנחות אתכם, יכול להיות שעדיין יהיה לכם קשה והרבה פחות נוח, אבל אולי יהיה לכם יותר נכון. משבר כלכלי, כמו כל משבר, הוא גם הזדמנות נהדרת לארגן מחדש סדרי עדיפויות. וייתכן שכדאי להיבהל פחות ולהתאתגר יותר.

 

"דור הנֹח", בבקשה קראו גם את ההפטרה

השבת באופן מיוחד, אל תסתפקו בקריאת הפרשה, קִראו גם את ההפטרה. ההפטרה של פרשת נח היא פרשת נחמה יפהפייה וחכמה, שבצדק נבחרה להיות גם ההפטרה של פרשות "ראה" ו"כי תצא". נדמה לנו שיש בה פתח לתקווה, ותשובה לא מקובלת למצוקות האנושיות (ישעיהו נ"ד): "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי, לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה': הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי: כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי... אַל תִּירְאִי כִּי לֹא תֵבוֹשִׁי".

 

תשובת ישעיהו לנבואת המשבר הכלכלי שיפקוד אתכם היא, באופן מפתיע: "רוני. הרחיבי. אל תחשֹוכי". ישעיהו מציע לנו להגיב למצוקה בהרחבה אופטימית של יריעות האוהל, ואנו מבקשות לקרוא בדבריו המלצה להרחיב את הפרספקטיבה וגם את יכולת ההכלה. מי שיקרא את הפרק כולו, יגלה שהצמיחה שעליה ממליץ ישעיהו, היא צמיחה אל מחוזות החסד והדאגה לזולת.

 

רגע המשבר, הרגע שבו נפרץ האוהל המגונן שבנו לנו ההורים והקהילה, הוא גם הזדמנות לשאול שאלות ביקורתיות על עולם הערכים וסדרי העדיפויות שהם הורישו לנו.

 

דור ה-X של אריך פרום

אריך פרום היה פסיכואנליטיקאי אמיץ, שהעז לשאול לא רק מה הופך את החיים לבריאים, אלא גם מה הופך

אותם לראויים. פרום רצה לדבר על "דת" או "רוחניות", אבל ידע היטב שאין במילים הללו די, ואין בשפה מילה מתאימה להגדרה רחבה וגם מדויקת של ה"דבר" שאליו החיים אמורים להיות מכוונים.

 

בהיעדר שם אחר, הוא כינה אותה פשוט "חוויית ה-X". בתארו את חוויית ה-X, מגדיר פרום בצורה מדויקת את "הדבר" ההופך את החיים לראויים. אז מאריך פרום - לדור ה-Y: כמה מאפיינים של חווית ה-X ("והייתם כאלוהים". מאנגלית: י. רוזלר. עמ' 50-53):

 

"היסוד המאפיין הראשון הוא להתנסות בחיים כבעיה, כשאלה התובעת מענה. האדם הלא X... מרוצה, לפחות במודע ממציאות החיים כפי שהיא, והוא בוחר למצוא את משמעות החיים בעבודה, בהנאה או בשלטון או אפילו... בהתנהגות על פי מצפונו. לדידו, חיי העולם הזה מובנים הם".

 

פרום קובע גם כי קיים סולם ערכים מוגדר לגבי חוויית ה-X: "הערך העליון הוא התפתחות טובה של התבונה, האהבה, הרחמים ואומץ הלב של האדם". הוא מוסיף וקובע כי "כל ההישגים הגשמיים כפופים לערכים אנושיים (או רוחניים, או X אלה"), ומוסיף הסתייגות חשובה ביחס לחיים הערכיים: "אין סולם ערכים זה שולל הנאות ושמחות של העולם הזה, אלא הוא עושה את החיים הגשמיים לחלק מחיי הרוח".

 

ביחס לחרדות ולשאיפות כלכליות (ואחרות), הוא קובע קביעה חשובה ומאוד לא פופולארית: "לגבי האדם הממוצע, בעיקר זה שחי בתרבות חומרנית, החיים הם אמצעי לקראת מטרות השונות מהאדם עצמו. מטרות אלו הן: הנאה, כסף, עוצמה, ייצור סחורות והפצתן, וכיוצא באלה. אם אין אדם משמש את מטרותיהם של אחרים, הריהו משמש מטרותיו-שלו. בשני המקרים הוא הופך לאמצעי. לגבי האדם ה-X, האדם עצמו הוא תכלית ולעולם אינו אמצעי".

 

אבל המוות, מה נעשה עם המוות?

אם ההנחיות של הנביא ישעיהו ואריך פרום כל כך נכונות, מדוע החברה המערבית ממשיכה לרדוף אחר

נוחות חומרית, וזונחת את העיסוק במשמעות? כי המוות, כי המוות... לפרום, וכמובן גם לפילוסופיה הדתית של המקרא (על כל גווניה), ברורה העִסקה המורכבת: בשביל להעריך נכון את משמעות החיים, בשביל לחיות אותם נכון וגם ליהנות מהם הנאה עמוקה, חייבים להכיר אותם כפי שהם, ולשם כך חייבים להכיר בסופיות שלהם. חייבים לחשוב ולהיות מודעים תדיר למוות הרובץ לפתחם.

 

ואנחנו הרי חינכנו אתכם להכחיש את המוות, ולרדוף אחר אשליית החיים הנצחיים. לא דיברנו אתכם בבית או בבית הספר על המוות, וכששאלתם עליו – לרוב, השבנו בשקרים או בחצאי-שקרים. חינכנו אתכם להעריץ נעורים ולסגוד לחיי חומר, ומה לנו כי נלין על בהלתכם נוכח התערערות עולמכם החומרי?

 

חינכנו אתכם להאמין שתכלית החיים היא העונג, בעודנו מנסים להציל אתכם מכל צורה של כאב. אבל בריחה מכאבים, היא הרי מתכון בטוח לחרדות. וכך, תחת עונג, השגתם חרדה. חטאנו, עווינו, פשענו... ניסינו לחסוך מכם כאב, והובלנו אתכם למקום בו שולטים הסבל והחרדה.

 

על מנת להשתחרר מתרבות ה"נח" ומיכולתה של נבואה כלכלית שחורה לערער את עולמכם, אתם צריכים למרוד בתרבות שלנו. אתם צריכים להיענות לכאב ולוותר על החרדה, ולשם כך אתם צריכים להתחיל להתפייס עם המוות. רק אז תוכלו לשאול את עצמכם מה באמת חשוב, מהם החיים הראויים, והאם נכון לכם להתערער בגלל מצוקה כספית.

 

ובבית המדרש של הטוקבקים

חשוב לנו לספר, כי לצד "הדור האבוד" חי גם דור מאוד מפוכח ואחראי. אולי לאט ובשקט, אבל בצמיחה מתמדת, קמות קבוצות של צעירים ישראלים שהחליטו לקחת אחריות על השאלות הנכונות, לעיין במקורות התרבות שלנו, להתבונן על המציאות, ולדרוש מעצמם לענות באופן קיומי על השאלה: מהם החיים הנכונים.

 

אנחנו פוגשות אותם בכל כך הרבה מקומות; בתוכנית הישראלית לרבנות ב"היברו יוניון קולג", בתוכנית "תנופה" למנהיגות ישראלית צעירה, בישיבות החילוניות בתל אביב ובירושלים, במכינה הירושלמית, ותאמינו לנו שהרשימה עוד ארוכה ויפה, כל כך יפה.

 

מדובר כבר בעשרות-אלפי צעירים ישראלים שלא אצה להם הדרך להישגים חומריים ולתארים, והם מתעכבים, שואלים ותובעים מעצמם לנסח תשובה. את מילות האהבה וההערכה למבקשי הדרך הצעירים, נשאל משירו של חיים נחמן ביאליק: "על סף בית המדרש".

 

"לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם!

עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ,

מֵעֲרֵמוֹת עֲפָרְךָ אֲחַיֶּה הַכְּתָלִים;

...וּבְרַפְּאִי אֶת-מִקְדַּשׁ יְיָ הֶהָרוּס –

אַרְחִיבָה יְרִיעוֹתָיו וְאֶקְרַע לוֹ חַלּוֹנָי,

וְהָדַף הָאוֹר חֶשְׁכַת צִלּוֹ הַפָּרוּשׂ".

 

ח.נ. ביאליק יוצר ומחולל תרבות, שנאה דַרש ונאה קִיים, מדבר בהשראת הפטרת נח על הרחבת היריעות האישיות והלאומיות, כעל משימת הצלה ורפואה.

 

שבת שלום!

 

  • זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת נח  
  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רוחמה וייס
    רוחמה וייס ויונה ארזי לא מרחמות עליכם
    צילום: רוחמה וייס
    מומלצים