עוד קצת NBA:
אלה שמות השחקנים שלדעת פרשני ה-ESPN, ללא ספק הרשת המכובדת והמוערכת בעולם הספורט, טובים יותר כיום מקובי בראיינט. טובים יותר משחקן שנבחר בעונה שעברה לחמישיית העונה, שסיים שלישי בטבלת מלך הסלים עם 27.3 נק', שהיה שני בדקות משחק (38.6) ובעשירייה הראשונה של מדד היעילות עם 23 נקודות.
הכיצד? איך ייתכן שאחרי 5 טבעות אליפות, 31,617 נקודות בקריירה (4 בכל הזמנים) ו-45,390 דקות על המגרש (14 בכל הזמנים) בהן הפך להיות אחד הספורטאים הכי תחרותיים והכי קשוחים בהיסטוריה - איך אחרי כל זה אנשים חושבים שקרע אחד קטן בגיד האכילס יכריע אותו ויהפוך אותו לעוד סתם שחקן?
אולי זה הגיל. בראיינט חגג באוגוסט האחרון 35. בגיל הזה אנחנו עוד זוכרים את מייקל ג'ורדן או קארל מאלון, למשל, בשיא כושרם. אבל הנער שנבחר במקום ה-13 בדראפט 1996, סוחב על גבו 17 עונות ארוכות ומייגעות, 4 שנים יותר מאחרים בעקבות ההגעה המוקדמת מהתיכון, ועוד 220 משחקי פלייאוף בקריירה (שני בהיסטוריה) והחמיץ רק 8 משחקים ב-8 העונות האחרונות.
אולי זו ההיסטוריה. במחקר שנערך באוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה, גילו כי מאז 1988 עד 2011, 18 שחקני NBA נפצעו בצורה דומה לקובי בראיינט וקרעו את גיד האכילס. רק 11 הצליחו לחזור לשחק כדורסל, רק 8 מהם לשתי עונות או יותר כשמדד היעילות הממוצע של כולם ירד מ-16.1 ל-11.69 - ירידה משמעותית.
"זו פציעה הרסנית עבור השחקנים שעברו אותה", אמר יוזם המחקר, ד"ר דאגלאס סרניק, שגם גילה כי הגיל הממוצע של אותם פצועים עמד על 30. קובי בראיינט בן 35. "זה הולך להיות קובי אחר", אמר כוכב הלייקרס לשעבר, קארים עבדול ג'אבר, שכמו רבים ב-ESPN מפקפק ביכולת השיקום של קובי. "אני בספק אם הוא יחזור ויהיה אותו קובי".
מצד שני, אולי כדאי שבראיינט ישאב עידוד ממקרה דומה לסופרסטאר ענק – דומיניק ווילקינס, שקרע את גיד האכילס באמצע עונת 91/92, אבל חזר בצורה נפלאה לעונת 92/93 וסיים עם 29.9 נק' (מקום שני בליגה אחרי מייקל ג'ורדן עם 32.6), שיפר את הזריקה שלו מחצי ומרחק ומשלוש. הוא היה בן 32.
ואולי הדירוג הנמוך הוא בגלל כל מה שעובר על הלייקרס. על כך שאנשים לא באמת מאמינים שקובי יוכל להוציא אותם מהבור העמוק אליו נכנסו. שנה אחרי אחד הכישלונות המהדהדים אי פעם, לא יותר מדי דברים השתנו בסטייפלס סנטר, ומה שכן השתנה – השתנה לרעה.
דווייט הווארד החליט לעזוב ליוסטון רוקטס וכריס קיימן האפור הגיע במקומו כסנטר המוביל. סטיב נאש הזדקן בעונה, גם פאו גאסול, אף חיזוק משמעותי לא הגיע וגרוע מכל – מייק דאנט'וני, המאמן שמקבל הרבה יותר מדי קרדיט מההנהלה, נשאר לעוד עונה. לא רק שהלייקרס לא מועמדת לאליפות, היא נראית נכון לעכשיו כמי שתיאבק בכלל על מקום בפלייאוף.
ולתוך כל זה אמור בראיינט לחזור, אולי כבר בחודש הקרוב, לאחר שעבר שיקום אינטנסיבי מעורר השתאות. משחקן שגמר את הקריירה, לכזה שייעדר חצי שנה אל תוך העונה, עד למי שמצהיר כי "אם היה היום משחק פלייאוף, הייתי משחק".
אבל הוא לא יוכל לתת שוב 38 דקות למשחק. אסור לו. ד'אנטוני יהיה חייב להיות אמיץ מספיק כדי להסתכל לו בלבן של העיניים ולהגיד – "שב". ספק
אם הוא לא ישקשק. קובי כבר הצהיר בקיץ שהוא רוצה "עוד שתי טבעות", הכל כמובן כדי לעבור את 6 הטבעות של ג'ורדן. זה לא יקרה.
אבל משהו אחר יקרה. או עשוי לקרות. כל השונאים והאויבים שרכש לעצמו בראיינט ב-17 השנים האחרונות, 17 שנים שהיו מלאות בשחצנות והתנשאות מצדו ואיבה מצד הקהל, ילמדו להעריך את הגדולה של קובי. יפנימו שעומד לפנינו אדם שעשוי מחומר אחר. חומר של האלים. רק אז אולי, הם יבינו ששחקן כמו קובי בראיינט, לא שמים במקום ה-25 בדירוג של ESPN. בשום מצב.