פסקי דין מעניינים נוספים – בערוץ משפט של ynet:
אבל התובע העקשן לא ויתר והגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר נתן רשות ואף קיבל את הערעור. השופטת עפרה צ'רניאק פסקה שבניגוד לקביעת בית המשפט לתביעות קטנות, מי שצריך להוכיח שההודעה נשלחה בטעות הוא דווקא המועדון. החוק קובע שעצם שליחת ההודעה הפרסומית מעידה על כוונה ולא על שגגה. אם המפרסם טוען אחרת - עליו להוכיח זאת. אולם בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות לא הייתה כל הוכחה לכך שההודעה נשלחה שלא בידיעת המועדון. על פי השופטת צ'רניאק, המועדון לא הסביר מהו המקור לטעות, ויתרה מכך הוא נמנע מלזמן את העדה הכי רלוונטית – "הרשמנית" שהכניסה את השמות והמספרים למאגר המסרונים.
מחדל זה, קבעה השופטת, לא אוזכר כלל בפסק הדין אף שהיה על בית המשפט לקבוע, בהתאם לכללים הראייתיים בפסיקה, שהדבר משמש לרעת המועדון. השופטת ציטטה מפרוטוקול הדיון בפני בית המשפט לתביעות קטנות, שם הסביר נציג המועדון שיכול להיות שההודעה נשלחה בטעות אבל לא אמר שהדבר אירע בוודאות.
"ביטויים אלו, שמשמעם למעשה הוא 'אפשר שכן ואפשר שלא', אין בהם כדי לענות על מידת הוודאות הנדרשת להוכחת טענותיה של המשיבה", כתבה השופטת. היא הוסיפה שעצם העובדה שמדובר בהודעה אחת בלבד אינה מעידה על כך שהמועדון שלח אותה בשגגה.
לפיכך נקבע כי דבר הפרסומת נשלח למבקש ביודעין ובניגוד לחוק הספאם, והשופטת החזירה את הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות על מנת שיקבע את גובה הפיצוי ההולם למבקש. המועדון חויב בהוצאות של 3,500 שקל.