אם מתלבשים כמו שצריך, העיר הגדולה בקנדה היא יעד חורפי מצוין. כמו המדינה כולה, גם את טורונטו קשה להגדיר: לא הדורה כמו אירופה, ולא מטורפת כמו ארה"ב. כפיצוי על היעדר הארמונות והבאזז, תקבלו עיר יפה ומסבירת פנים, עתירת אטרקציות, נהדרת לילדים, קרובה למפלי הניאגרה (המדהימים במיוחד בחורף), קלה להתמצאות, ועם תחבורה נוחה ומחירים שפויים. מלון מרכזי וסביר יעלה בדיוק חצי ממחירי ניו-יורק.
עוד יעדים חורפיים בעולם:
תחנת התחתית הקרובה היא יוניון סטיישן, וממנה למגדל יש מעברים מקורים וסגורים. מחיר כניסה: 28 דולר קנדי (שערכו דומה לדולר האמריקני) 20 לילד.
המוזיאון נמצא ברחוב קווין פארק במרכז העיר, ליד רחוב בלור, ופתוח כל יום. 16 דולר 13( לילד,) אבל לתערוכות מיוחדות ומתחלפות יש מחיר מיוחד, לפחות 27 דולר נוספים.
לא נפרט, כי תמצאו כאן הכל. שימו לב לרשת ,Roots גאווה קנדית שמציעה בגדים בסגנון טימברלנד - יקרים באותה מידה אך בלעדיים למדינה. אם אתם כבר קונים חולצה למזכרת, נסו שם.
הכי חשוב: לא לעזוב את העיר בלי סירופ מייפל בפחיות (יותר בטיחותי בטיסה). המבינים מתעקשים שהמייפל הכי איכותי מיוצר במחוז לאנרק (County Lanark).
בסוף הסיור, לכו לאכול Queen Mother-ב (מספר208). שווה לעמוד בקור ולחכות בתור: יש פה תפריט מגוון, זול, ידידותי לדיאטה וטעים, והזדמנות לראות את הסצנה הקולית של העיר.
אחד היתרונות המובהקים בעיר הוא קרבתה למפלי הניאגרה (160 ק"מ), אליהם תגיעו מהצד הנכון (כשמגיעים ממדינת ניו-יורק צריך לעבור לצד הקנדי כדי לראותם במלוא יופיים).
הביקור בחורף מחסיר מכם דבר אחד, אבל מוסיף אחר. אין שיט בסירה עד למפלים - הכולל הרבה שפריצים של מים להנאת הילדים - אבל בתמורה תקבלו את אחד המראות הכי יפים וסוריאליסטיים. כל אזור המפלים עטוי שלג, והשתקפות האור בשלג ובמים הנופלים, מוסיפה גווני כחול-אפור-ירוק. איאפשר להפסיק לצלם.
מי שחושב שהמפלים קופאים בחורף, צודק וטועה. במקומות שבהם הזרימה חזקה כמובן שאין קפיאה, כי התנועה מייצרת חום. אך במקומות בהם היא מזרזפת, המים קופאים תוך כדי תנועה. כשתלכו לאורך תצפית המפלים תוכלו להיכנס לתוך המבנה ולראות מקרוב את עמודי הקרח הקפואים. מראות בלתי-נשכחים.
אבל החוויה לא נגמרת כאן. בכל חורף, כדי למשוך מבקרים, יש כאן פסטיבל אורות (השנה -9 בנובמבר עד 31 בינואר). אחר הצהריים מתחילה תאורת לייזרים על המפלים, אבל עיקר האטרקציה היא לילדים. ברחבי החורשות שמובילות למפלים פזורים עשרות מנורות ופסלי תאורה של חיות, אגדות ילדים וסיפורי התנ"ך. קריאות "וואו" מובטחות.
איך מגיעים? הדרך הפשוטה להגיע מטורונטו למפלים היא ברכב שכור. המרחק לא גדול והדרכים טובות.
ביום גשם, שהופך בהמשך לקרח חלקלק, אולי תעדיפו טיול מאורגן. כאלו יש עשרות שיוצאים מהעיר במסלול קבוע: יוצאים מוקדם (לפני 8) עוצרים בדרך ביקב לטעימות וקניות, עוברים בעיירה ניאגרה-און-דה-לייק (עיירת-בונבוניירה שרבים באים אליה לירח דבש או סתם לצילומי חתן-כלה), ואז - למפלים.
בארבע הסיור יוצא חזרה לטורונטו, אבל אז מחמיצים את פסטיבל האורות, שמתחיל רק בחמש. פתרנו את זה בשיחת טלפון לאתר הטיולים המאורגנים: אמרו לי שעבור 1,000 דולר, יעמידו לרשותנו מיניבוס בן עשרה מקומות, שייצא ויחזור מתי שנרצה. זה יוצא 100 דולר לראש, או יותר אם אתם פחות .10-מ אולי תוכלו לחבור לאחרים ולשכור יחד.
שימו לב: בחורף מחשיך מוקדם, 16:00-ו היא שעת הסיום מבחינת ראות וצילומים.
תחשבו על ניו-יורק, רק זול יותר. בטורונטו יש הכל ובמחיר נוח יחסית. נוסף למלונות רגילים,
שיעלו חצי ממלון זהה בתפוח הגדול, יש גם סצנת בד אנד ברקפסט איכותית בסגנון אנגלי. זה לא יהיה זול יותר (130-100 דולר ללילה לזוג), אך החוויה מיוחדת.
לקנדים אין מטבח מיוחד. טורונטו היא עיר מהגרים קלאסית, וככזו תמצאו בה את כל המטבחים, מאינדונזיה ועד יפן, מרוסיה ועד המזרח התיכון. אפרופו מזרח תיכון, מסתבר שהקנדים מאוד אוהבים את "ארומה." הסניף שאנחנו ראינו, בבלור פינת אולבני, היה תמיד מפוצץ, אף שממולו היה גם סטארבקס.
אנחנו נשלח אתכם דווקא לרשת .Second Cup קטנה, איכותית, ומציעה קפה טוב, לחמים מדהימים, כריכים מושקעים ומאפים נפלאים. מה עוד נבקש?