פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בעקבות זאת היא תבעה את החברה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. היא טענה שהיא זכאית לקבל את שכר העבודה שהובטח לה, וכן את כל הזכויות הסוציאליות שנצברו עד מועד פיטוריה.
לטענתה היא סולקה מהמשרד בבושת פנים, כאשר רעייתו של מנהלה הפריחה לעברה שלל צעקות וגידופים. העובדת הוסיפה שהמנהל מסר לה מפורשות שאינה מפוטרת ושישולם לה שכר מלא בעבור "תקופת הצינון". החברה טענה מנגד שהתובעת התפטרה בסמוך לאותו ויכוח. עוד נטען שמנהל החברה פנה אל העובדת מספר פעמים וקרא לה לחזור אך זו סירבה.
הרשם כאמל אבו קאעוד התרשם שהרקע להתלהטות הרוחות הוצנע על ידי הצדדים, ושלא נעשה כל ניסיון לשפוך אור על הנסיבות שהובילו לאותו עימות. הוא קבע שהימנעות החברה מלזמן את אשת המנהל לעדות, לרבות אחרים שנכחו במקום בעת המקרה, פועלת לרעתה, במיוחד לאור עדותה המשכנעת של העובדת.
הרשם אבו קאעוד הוסיף שהתרשם מן המצוקה שאליה נקלעה התובעת החל ממועד סילוקה מן החברה ועד למועד פיטוריה. כמו כן, ניכר כי הסתמכה על התחייבות המנהל להשיבה לעבודה וכל ניסיונותיה למצוא עבודה בתקופת הביניים סוכלו על ידו. "הלכה למעשה היא שכאשר עובד נמצא בתקופת בטלה מאונס שלא באשמתו, וכאשר הוא מוכן ומזומן לבצע את העבודה, הוא זכאי ככלל לשכר", כתב הרשם.
הוא קבע שהוכח כי הנתבעת הפצירה בעובדת להמתין עד שתתאפשר העסקתה אבל לא עמדה בהבטחתה. לפיכך זכאית התובעת לקבל שכר ממועד סילוקה ממשרדי הנתבעת ועד לפיטוריה. עוד נקבע שהתובעת זכאית לקבל פיצויי פיטורין ואת מלוא זכויותיה הסוציאליות.
בסך הכול נפסק לזכותה סכום של 41,320 שקל. בנוסף, חויבה הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 שקל.