פסקי דין מעניינים - בערוץ משפט ב-ynet:
בעקבות זאת היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב והגישה תביעה נגד מעסיקיה. לטענתה, ההיריון היה הסיבה לפיטוריה, שכן במשך כל תקופת העסקתה היא תפקדה באופן מקצועי ומעולם לא קיבלה הערות או ביקורת על עבודתה. מנגד טען המעסיק שהתובעת פוטרה על ידו אך ורק משום שלא היה מרוצה מאופן תפקודה המקצועי. לדבריו, התובעת התקבלה לעבודה במשרד לתקופת ניסיון בלבד, שבמהלכה לא נחסכו ממנה פידבקים שליליים והערות על חוסר שביעות רצון מעבודתה.
השופטת דגית ויסמן קבעה שאין חולק על כך שמבחינה כרונולוגית התובעת פוטרה לאחר שהודיעה כי היא בהריון. "עולה מהראיות, כי ככל שהיו לנתבעים טענות בעניין עבודתה של התובעת, הם לא אמרו לה זאת", כתבה השופטת, וקבעה שבהעדר סיבה אובייקטיבית לפיטורים, ונוכח סמיכות הזמנים, ניתן לראות קשר בין הפיטורים להריון.
אולם, מכיוון שהתובעת הועסקה במשרד רק ארבעה חודשים, ולאור מספר העובדים אצל המעסיק, הרי שחוקי המגן - חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה - אינם חלים בעניינה. עם זאת קבעה השופטת שהתובעת זכאית לפיצוי בגין פיטוריה המנוגדים לעקרון תום הלב, תוך שלילת זכות השימוע שלה - זכות יסוד בשיטת המשפט הישראלית.
בין יתר השיקולים בחישוב הפיצויים יש לקחת בחשבון את תקופת העבודה הקצרה ואת גובה שכרה של התובעת, כמו גם את הצורך בגינוי התופעה של פיטורי עובדת בהריון. לפיכך נפסק כי התובעת תפוצה ב-23,500 שקל.
האיסור להפלות אישה בשל הריונה חל כבר בשלב ראיון העבודה. כמו כן, פיטוריה של אישה מפאת הריונה אסור בכל שלב, גם אם היא הועסקה שבועות ספורים בלבד. עם זאת, ישנם מקרים שבהם סיבת הפיטורים "כשרה", כמו אי שביעות רצון מתפקודה או צמצומים, אך ההזדרזות לפטר בטרם חלפה חצי שנה עלולה להכתים את ההיריון ולבסס עילת אפליה.
יובהר כי במקרה זה נתבעו בעל המשרד ובנו גם בעילה של "הרמת מסך", שמשמעותה חיובם בתשלום הפיצוי באופן אישי. אבל התביעה נגדם נדחתה מכיוון שהתובעת הועסקה על ידי המשרד בלבד, שהוא חברה בע"מ, ולא הוכיחה שיש עילה לחיובם באופן אישי.