27 שנים על מדרגות הרבנות: זוג שמחכה לגט

גבר ואישה התגרשו ב-1986 ועד 2003 סירב הבעל להעניק לה גט. כשהחליט שהוא רוצה להקים משפחה חדשה, הייתה זו האישה שהערימה קשיים. הדיינים בבית הדין הרבני מצאו פתרון יצירתי ונתנו לבעל שלוש אפשרויות

עו"ד דורון רביד פורסם: 03.12.13, 23:26

אישה שהתחתנה ב-1980 החליטה לעזוב את הבית לאחר שש שנות נישואים בעקבות אלימות הבעל. חרף תביעותיו לשלום בית טענה האישה שהיא מעוניינת להשתקם ולבנות את חייה מחדש בלעדיו. לאחר עשר שנים של חיים בנפרד היא פנתה לבית הדין הרבני בבקשה לקבל גט ואת תשלום כתובתה, בסך 500 אלף לירות. אלא שתביעתה נתקלה בסירוב נחרץ של הבעל, אף שבינתיים הוא כבר חי עם אישה אחרת. הוא טען שעד שלא ייפתרו העניינים הממוניים ביניהם, הוא לא יסכים לתת גט.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

שנים חלפו וב-2003 הפתיע הסרבן והגיש בעצמו תביעת גירושין, אולם הפעם הייתה זאת האישה שסירבה. היא הייתה אז בת 46 וסבלה ממחלה קשה, ולטענתה היו סיכוייה להקים משפחה חדשה אפסיים.

צילום: ויז'ואל/פוטוס
אילוסטרציה. עמידה לגיטימית על זכויות האישה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
בית הדין הרבני דחה את תביעת הגירושין של הבעל. בפסק הדין נכתב שאין ספק שבמשך השנים הוא ניצל את עגינות האישה כדי לנסות וללחוץ עליה לוותר על דרישותיה הכספיות, אף שידע שעיכוב הגירושין ימנע ממנה לשקם את חייה. אולם בכך לא תם ההליך.

 

יש לך שלוש אפשרויות

עוד שנתיים חלפו והבעל חזר והגיש תביעת גירושין. לטענתו, סירוב האישה לגט נעוץ בביטחון הכלכלי שמעניקים לה מזונות בסך 4,600 שקל שהוא משלם לה מדי חודש, וסירוב זה אינו מתקבל על הדעת. הפעם התנתה האישה את הסכמתה בכך שישלם לה 600 אלף שקל, אולם הבעל ניאות לשלם 300 אלף שקל בלבד.

 

גם הפעם קבעו הדיינים שאף שחלפו כבר 27 שנים מאז הפרידה, ואף שאין כל סיכוי לשלום בית, לא ניתן לחייב את האישה להתגרש. עם זאת הם סייגו את קביעתם וציינו שהפיצוי שהציע הבעל הוגן דיו, שכן הוא כפול מערך הכתובה, ושכעת מקור סירובה של האישה בנקמנות.

 

על מנת לשים קץ לסכסוך רב השנים נקבע שהבעל יוכל לבחור באחת משלוש אפשרויות: 1. תשלום פיצויים בסך 400 אלף שקל. 2. מתן זכות מגורים לאישה בדירת השייכת לו עד יום מותה. 3. המשך תשלום המזונות החודשיים עד אחרית ימיה.

 

הבעל התבקש להודיע לבית הדין תוך 30 יום באיזו חלופה בחר, ואם לא - תיסגר תביעתו.

 

פסק הדין מבטא את חוסר השוויון בהלכה היהודית, שעל פיה בשום מקרה לא ניתן לחייב את הבעל לתת גט, לעומת תנאים מסוימים שבהם אפשר לחייב בכך את האישה. לכאורה, חוסר השוויון הזה מאוזן על ידי מתן פיצויים לאישה בשל שנות עגינותה. בדרישות האישה במקרה זה אכן היה יסוד של נקמנות, אך בעיקר עמידה לגיטימית על זכויותיה על רקע סרבנות הבעל.