תקוע בארץ: אזרח קנדי חייב מזונות 21 שנה

ב-1992 התחייב גבר לשלם מזונות לבן שבדיוק נולד לו, אבל הוא ברח למולדתו קנדה. לפני כשנתיים נודע לאם שהוא הגיע לביקור בישראל, ובית המשפט דאג שלמרות התנגדותו ותירוציו, הוא גם יישאר כאן

עו"ד תומר אשרוב פורסם: 05.12.13, 23:29

בדצמבר 1992 אישר בית המשפט לענייני משפחה הסכם מזונות שבמסגרתו נקבע שהאב ישלם לבנו שהיה אז תינוק 1,300 שקל בחודש עד הגיעו לגיל 18. הילד כבר בן 21, אבל האב מעולם לא שילם אפילו שקל, והחוב תפח עד היום למאות אלפי שקלים. ב-2004 עזב האב את הארץ וחזר לקנדה, מולדתו. בעקבות זאת פתחה האם תיק בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

ב-2011 נודע לאם שהאב בישראל, והיא הגישה בקשה להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. האב, שבעל כורחו נשאר מאז בישראל, הגיש עתירה לביטול הצו וטען שכלל לא ידע שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל. עוד טען שהאם ויתרה על זכויותיה על פי ההסכם, מאחר שנסוגה מהליך שניהלה נגדו בקנדה.

ארכיון. האבא נשאר בארץ
האב גם ציין שמאחר שהוא תושב חוץ, חופש התנועה שלו וזכותו לצאת מהארץ גוברים על כל זכות אחרת, מה גם שממילא לא ניתן יהיה לגבות ממנו את החוב, שכן אין לו מקורות פרנסה בישראל או בקנדה, שם הוא מתקיים מקצבת הכנסה ומהפנסיה של בת זוגו.

 

האם טענה מנגד שמדובר בחוב מזונות קטין ועל כן זכויותיה עדיפות על אלה של האב, ואין לתת לו פרס ולאפשר לו לברוח מבלי לשלם את חובו.

 

רוצה לצאת? תשלם

רשם ההוצאה לפועל ערן אביטל הסביר שאחת ממטרותיו של צו עיכוב יציאה מהארץ היא להבטיח את פירעון החוב. במקרה זה ברור שאם ישוב האב לקנדה, לעולם לא ייפרע חובו. לאב עומדת האפשרות להציע ערובה להבטחת תשלום החוב אם ברצונו לצאת, ואז ייתכן שההחלטה הייתה שונה.

 

הרשם הוסיף שהחייב לא הוכיח שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לכסות את חובו, שכן עצם העובדה שהצליח לרכוש כרטיסי טיסה מקנדה לישראל מעידה על כך שיש לו איזושהי יכולת כלכלית. גם את טענת האב שלפיה לא ידע על תיק ההוצאה הפועל דחה הרשם, שכן דבר פתיחת התיק התפרסם במהדורה הבינלאומית של "ידיעות אחרונות" בקנדה.

 

בכל מקרה, הוסיף, מדובר באדם שחתם על הסכם שבו התחייב לשלם לבנו מזונות - ולא עמד בו. "ביטול הצו יביא להנצחת החוב ולהמשך הפגיעה הקשה בזוכה", כתב הרשם אביטל בהחלטתו, ודחה את הבקשה.

 

עם זאת איפשר הרשם לחייב להגיש בקשה נוספת ובה הצעה לפירעון חלק עיקרי מהחוב וכן ערבות מתאימה לפירעון יתרתו. החייב חויב בהוצאות של 1,000 שקל.

 

החייב תלה את תקוותיו בהלכה שנקבעה בפסיקה, ולפיה קיימת אבחנה בין תושב זר, עובר אורח בישראל, לבין ישראלי. במקרה זה מדובר בישראלי שהיגר מהארץ לאחר שצבר בה חובות. משכך, ובפרט לאור חוסר תום הלב שבהתנהלותו משך שנים רבות, ברור כי על מנת שיוכל לצאת מהארץ הוא יצטרך להסדיר ו/או לתת ערובה מתאימה שתבטיח את זכויותיה.