ברוב הזמן, נוסעי הסאבווי דואגים יותר לזמן שבו יגיעו ליעדם ושוכחים לפעמים להביט סביבם. אולם בתחנות המטרו האלו שבעולם, מניו יורק ועד דובאי, שוות לעצור רגע ולהביט מסביב, ואולי אף לחכות לרכבת הבאה.
בעיר נאפולי נמצאת ככל הנראה מערכת הרכבות התחתית היפה בארץ המגף. הודות למיזם "תחנות אמנות", יכולים הנוסעים ליהנות מיצירותיהם של אמנים בסדר גודל עולמי, כמו אניש קאפור (שפסל מפורסם שלו נמצא גם בחזית למוזיאון ישראל שבירושלים) וקרים ראשיד.
התחנה המפורסמת ביותר בעיר היא תחנת טולדו (Toledo), שבה אמנות בצורת מים ואור שנוצרה על-ידי האמן אוסקר טוסקט-בלנקה.
מערכת הרכבות התחתית בבירת רוסיה היא אחת העמוסות בעולם. בתחנות שבמרכז מוסקבה הושקעו על ידי המשטר הקומוניסטי משאבים רבים ורבות בהן בנויות בסגנון אדריכלי מרהיב, שבא לידי ביטוי בקשתות מרשימות וקירות מצויירים.
תחנת קומסמולסקאיה (Komsomolskaya) שברובע קרסנוזלסקי (Krasnoselsky) היא אחת היפות שבהם. היא נחנכה בשנות החמישים של המאה ה-20 ועוצבה בסגנון ניאו-קלאסי על-ידי האמן דמיטרי צ'צ'ולין.
שבדיה היא מעצבת עיצוב ואין זה פלא שמערך הרכבת התחתית בסטוקהולם היא גם אחת המעוצבות שבהם וכוללות פסלים מודרנים, קירות פסיפס ועוד פריטי אמנות.
הרכבת התחתית בעיר מכונה טונלבאנה (Tunnelbana) והתחנות החדשות בה מעוצבות בסגנון המינימליסטי שמאפיין את סקנדינביה.
התחנה המרתקת ביותר מבחינת העיצוב היא דווקא וותיקה למדי - קונגסטראדגורדן (Kungsträdgården), "גן המלך" בעברית, שעיצובה לוקח השראה מארמון מלאקוס (Makalos) הסמוך. בחלל התחנה מוצגים שלל ממצאים עתיקים שנמצאו באיזור בעת שנחפרה.
המקומיים בניו יורק מתווכחים איזו תחנה היא היפה בעירם (סיטי הול והגרנד סטיישן הן שתיים מהטוענות לכתר), אבל התחנה ברחוב אסטור פאלאס 6 (Astor Place) מושכת את המקומיים כמו גם את התיירים בזכות קירות התחנה שמצופים באריחי קרמיקה מרהיבים.
האריחים עוצבו על ידי האמן הגרפי מילטון גלסר, שגם יצר את הלוגו הניו-יורקי "I Heart NY".
הירידה בתחנת מונרו/סטייט, שבה עובר הקו האדום בשיקגו, מרגישה כמו חזרה בזמן. בתחנה נמצא עדיין תא למכירת כרטיסים משנות הארבעים, אז נבנתה התחנה, השלטים מוארים באור ניאון העתידני לזמנו וגם חזית התחנה הקלאסית עדיין נשמרה והיא זו המקורית מפתיחת התחנה ב-1943.
בתחנת האוניברסיטה של צ'ילה שבעיר סנטיאגו, נמצא ציורו של האמן הצ'ילנאני מריו טוראל (Mario Toral), העונה לשם "זכרון של אומה" (Memoria visual de una nación), שהוא יצירה מרהיבה וצבעונית המושפעת מהוויתה של האומה הצ'ילאנית.
ביצירה שילוב כרונולוגי של היסטוריית המדינה, הטרגדיות שעברה האומה, הפוליטיקה ואלמנטיים דתיים.