כילדה בארץ שבה דג היה בעיקר קוביות של פילה קפוא עם טעם חריף של ים או לחילופין קציצה אפורה ומתוקה להחריד עם זיכרון של קרפיון שוחה באמבטיה, אין פלא שרק אזכור של דגה גרר סירוב גורף מצדי לשבת לשולחן. רק סלמון, הדג שהגיע אלינו מארצות הצפון הרחוקות בשנות השמונים המאוחרות, הצליח לגאול אותי מהסלידה לדגים.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
הסלמון - אלגנטי, נקי וורדרד להפליא, היה סוג של תיקון. הטעם המעודן והחיבור המצוין למבחר שיטות בישול ורטבים עשו את היתר. התאהבתי. מאז כבר הספקתי לשנות את דעתי, להדיח אותו מתפריטיי ולהחזיר אותו בחזרה אחר כבוד. עכשיו, כך אני מקווה, הוא כאן כדי להישאר.
הסיבה להדחה הזמנית היתה, ככל הנראה, שימוש יתר בשירותיו הטובים של הדג הזה, עד שפשוט נמאס. ואני לא היחידה, כך מתברר. בצרפת למשל, סלמון נחשב בזלזול מסוים כוכב הצלחת של האייטיז. משהו כמו הפשטידות שלנו.
הסיבה שחזרתי אל הסלמון הפעם היתה סוג של געגוע לטעמו, וגם העובדה הפשוטה שהוא זמין כל כך ונוח להכנה ולהגשה. וזה בנוסף למראה האלגנטי שלו והשילוב הנפלא עם הירוק של הברוקולי. אז הנה מנה שתעשה לכם יופי של ארוחת ערב משפחתית, או מנה עיקרית לאירוח.
אף כי בדרך כלל אני מעדיפה לרכוש דג טרי (ומנצלת ביקור בחנות דגים שאינה סמוכה לביתי כדי לקנות דגים ולהקפיא), הפעם קניתי דג קפוא. הנתחים בוואקום זמינים בכל סופר ואם מקפידים לבדוק את התאריכים המופיעים עליו, יש סיכוי גדול להשיג תוצאה מצוינת: כשתאריך האריזה (המופיע לפני תאריך פקיעת התוקף של המוצר) הוא פחות מחודש מיום הקנייה, הדג מתנהג כמו טרי.
המרכיבים ל-4 מנות:
1/2 ק"ג נתח פילה סלמון
2 כפות שמן זית
1 כף עשבי תיבול מיובשים מעורבים
1 לימון
מלח, פלפל גרוס
1 ק"ג ברוקולי
לרוטב:
1 כף גדושה חרדל מסוג משובח
1 כף סוכר
1/2 כוס חומץ בן יין לבן
2 כפות שמן זית
מעט מלח
קורט פלפל לבן
1 כף שמיר קצוץ
אופן הכנה:
דווקא באחד השווקים של פריז, למדתי ממוכר דגים את הדרך הכי נהדרת להכין סלמון. זה הולך כך: במחבת, על מצע של מלח גס (לא חשוב מאיזה אוקיאנוס, העיקר שיהיה בגובה של כ-1 ס"מ), מניחים את הנתח הפרוס למנות עם העור כלפי מטה. מכסים היטב ומבשלים על האש הכי גבוהה 10 דקות בדיוק. ככה, בלי שום תוספת, מתקבל הדג העסיסי והטעים ביותר