פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
העובד טען שבעל המקרקעין אחראי גם למעשיו של קבלן העבודה. מלבד זאת, הוסיף, היה על בעל המקרקעין לוודא שהתיקון מבוצע בהתאם לתקנות הבטיחות. בעל המקרקעין טען בתגובה שהאחריות רובצת לפתחו של הקבלן, שהוא מעסיקו הישיר של העובד, מה גם שלעובד אשם תורם.
המחוזי קבע שבעל השטח אכן נושא באחריות כלפי העובד, שכן ידע על אודות תיקון הגג ולא התעניין באמצעי הזהירות הנדרשים בעבודה. בפסק הדין, שניתן רק ב-2012, נפסקו לעובד פיצויים בסך 110 אלף שקל, לאחר ניכוי האשם התורם, הוצאות המשפט ושכר טרחת העו"ד. המחזיק במקרקעין והמבטחת שלו, כך נקבע, יחויבו ב-25% מהנזק שנגרם לעובד.
אלא שהמחזיק ערער לבית המשפט העליון וטען שלא אדישותו גרמה לתאונה, כי אם התרשלותם של המעביד ושל העובד גם יחד. לדבריו, הוא כלל אינו בקיא בעבודות מסוג זה ולכן התקשר עם קבלן, וממילא לא הייתה לו כל שליטה על העובד או על אמצעי הבטיחות שאותם אמור הקבלן לנקוט.
טענה זו תמך המערער בסעיף 15 לפקודת הנזיקין ובתקנות הבטיחות בעבודה, הקובעים שמי שמזמין עבודה מקבלן פטור מאחריות בגין עוולה שתצמח ממעשיו. עוד טען כי גם אם לא ייקבע שיש להפחית מחובתו, הרי שיש לחייב את המעביד לשפותו.
העובד טען בתגובה כי כל עוד המחזיק לא דיווח על מינויו של המעביד כמנהל העבודה, הרי שהוא נותר במעמד של אחראי, מה גם שהוכח שהמחזיק כלל לא ביקש לראות תעודה מקצועית של המעביד כקבלן לעבודת תיקון הגג.
השופט יורם דנציגר קיבל את הערעור ופטר את המחזיק מאחריות בגין נזקי העובד. לדבריו,
הנקודה העיקרית שבה הוא חולק על קביעת המחוזי היא בשאלה מי האחראי לעמידה בהוראות הבטיחות, וכפועל יוצא מכך, לנזק שנגרם בשל כך.
השופט דחה את טענתו של העובד, שלפיה משלא הודיע המחזיק על מינויו של המעביד כמנהל עבודה, הרי שהאחריות נותרת עליו כמזמין. לדבריו, ככל שהמחזיק במקרקעין התקשר עם קבלן מומחה לצורך ביצוע העבודות, הרי שהאחריות לקיום תקנות הבטיחות מוטלת על הקבלן או על מנהל העבודה, והוא זה שאחראי על נזקים שייגרמו בשל אי קיומן.
אם לא מונה מנהל עבודה, קבע השופט דנציגר, הרי שמבצע העבודה הוא הנושא באחריות. לכן, לא ניתן להטיל על בעל המקרקעין אחריות מכוח עוולת הרשלנות. עם דעתו של השופט דנציגר הסכימו גם השופטים צבי זילברטל ועוזי פוגלמן.