פברואר בעיצומו, אבל למה שקורה בחוץ קשה לקרוא חורף. השמים כחולים, השמש זורחת, הצבות מתעוררות מתרדמת החורף וחוזרות לכרסם עלי חסה ולרוץ בגינה לחילוץ שרירים אחרי הפוגה תנועתית ארוכה. בגינה על הגג פורחים פרחי תות בוורוד כהה, והתותים סופגים קרני שמש ומסמיקים לצבע שמבשר מתיקות. אפילו דלת הכניסה לבית שופצה ונצבעה באדום עז, שמח ורב כוונות.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
לפני כשנה וחצי הכרזנו על מיטלס מאנדיי משפחתי - יום בשבוע בו נמנעים בני הבית מלאכול בשר ודגים. אני לא טבעונית ואפילו לא צמחונית, ואני מודה שאני לוקה במידה מסוימת של הדחקה בכל הקשור למקורותיהם בעלי הגוף והנפש של חלק לא קטן מהדברים שבאים אל פי.
בכל זאת, כמי שמעבירה את מרבית זמנה בעיסוקי אוכל כאלה ואחרים, מוצאת עצמי מחויבת מטעמי מוסר ומצפון לקחת אחריות אישית, ולמצוא את הדרך בה אוכל יחד עם היקרים לי מכל לתרום תרומה צנועה לאיכות החיים והסביבה.
לגינת הירק, הכנת הקומפוסט משאריות הבישולים, מיחזור בקבוקי הפלסטיק והאכלת חתולי הרחוב שפוקדים את חצרנו על אפה וחמתה של הסלוקית הקנאית, התווסף גם יום שבועי קבוע ללא בשר. יש מי שיטען שזה לא המון אבל גם לגמרי לא מעט.
ברור שאני יכולה, ולפעמים אפילו מעדיפה, להעביר את רוב השבוע בלי לאכול בשר, אבל ילדיי קצת פחות גמישים בעניין הזה - בכל זאת, כוחו של הרגל תחת השפעת הבררנות ומאבקי השליטה בצלחת האופייניים לגיל.
תחילה, התקבל מיטלס מנדיי במחאה מלווה בעיקום פרצוף. תוך זמן קצר מצא כל אחד את המנות החביבות עליו, או כמו שהיטיב להגדיר זאת המתבגר: "זה לא שאני חייב לאכול בשר כל יום, אבל אני רוצה את האופציה לבחור לא לאכול אותו". וכך היה.
מה שהתחיל בריטואל קבוע של פסטה עם עגבניות (הוא) או פסטה עם רוטב לבן (היא), התפתח למגוון לא קטן של ארוחות שני שהפכו לחלק אינטגרלי משגרת האכילה המשפחתית: אורז מוקפץ בווק עם ירקות, תפוחי אדמה אפויים בתנור עם שלל תוספות, ארטישוקים טבולים בשמנת חמוצה, מאפה בצק עלים במילוי גבינה או תפוחי אדמה, לביבות תירס, תבשיל שעועית לבנה עם ירקות שורש, מרק כתומים בג'ינג'ר וחלב קוקוס, שקשוקה, לזניה גבינות ועגבניות, בטטות צלויות בשלמותן, סלט ירקות, סלט גזר בלימון ומיץ תפוז, פנקייק בטטות, רביולי במילוי גבינות, נודלס בווק עם ירקות וירוקים ולאחרונה גם שבלולי פסטה גדולים ממולאים בגבינות ואפויים ברוטב עגבניות צלויות.
אם יוצאים קצת מתחומי ההסכמה של הילדים (או שבמקרה זכיתם בילדים פתוחים במיוחד לסוגי אוכל וטעמים), האפשרויות הן באמת אינסופיות ומאוד משמחות. מי שמחפש רעיונות - מוזמן לבקר בקטגוריית מיטלס מאנדיי החדשה שפתחתי, שם תמצאו ריכוז גדול של ארוחות ללא בשר מרחבי הבלוג. והנה אחת חדשה שהיא כרגע על תקן להיט משפחתי.
יותר מהיר מלזניה, יותר מעניין מסתם פסטה ועם המשהו המיוחד והמשמח הזה שנוצר משליפת תבנית מהבילה וריחנית מהתנור. אני השתמשתי ברוטב הזה מעגבניות צלויות (שלאחרונה מתווסף אצלי לכל תבשיל שני), אבל כל רוטב עגבניות שאתם אוהבים ומכירים יעשה את העבודה. אפשר כמובן לאלתר ולגוון במילוי כראות עיניכם.
המרכיבים:
250 גרם (1/2 חבילה) שבלולי פסטה גדולים3 כוסות רוטב עגבניות (לפי המתכון הזה)
למילוי:
300 גרם גבינת ריקוטה
100 גרם גבינת פרמזן מגוררת + עוד להגשה
50 גרם גבינץ פטה
אופן ההכנה: