חמשת חטאי הכתיבה הגדולים של עורכי הדין

דוחפים בכוח ביטויים בארמית, מקדשים אינפלציה של סימני פיסוק, מתעקשים על משפטים סבילים ומחביאים את השורה התחתונה. עו"ד דנה פאר נותנת סימנים בשפה הבלתי אפשרית של עורכי הדין

1. שם, לא כאן, במקום אחר בכלל

הפוסט הזה (להלן: "הפוסט") יורכב מחמש פסקאות קצרות (להלן: "הפסקאות") שיעסקו בחטאי הכתיבה המרכזיים של עורכי הדין (להלן: "החטאים"). מכיוון שידוע שהגדרות מדויקות חשובות מאין כמוהן לצורך הבנת הנקרא, נגדיר כבר מראש במה יעסקו החטאים דלעיל: באוצר המילים המשפטי (להלן: "הלקסיקון"), בסוגיה התחבירית (להלן: "התחביר"), בקול הסביל (להלן: "הסביל") ובאופן עריכת המשפטים (להלן: "אופן עריכת המשפטים"). שאר החטאים הם כדלקמן:

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

• הפסד לביטוח לאומי: התקף לב הוכר כתאונה
• השפיל את רעיית אמנון יצחק וישלם 50 אלף ש'
• התביעה על אמבטיית הגרוטאות בנמל אשדוד
• בוטל: סכיזופרן מכר דירה ב-600 אלף ש' בלבד

 

2. ודוק: לקסיקון בקליפת האגוז

מן המפורסמות שלאנשי המשפט לקסיקון סבוך, או למצער ייחודי. מלתא דתמיהא מידכר דכירי לה אינשי, ואכן – שורשי התופעה כבר במאה ה-14 באנגליה: לעת ההיא הייתה המערכת המשפטית תלת-לשונית. באי הכוח התדיינו בצרפתית, הפסיקות הועלו עלי כתב בלטינית, ובעלי הדין החליפו מילין באנגלית. בנדון דידן לא למותר לציין את העברית המשפטית. זו האחרונה ינקה שורשיה לא מן המשפט המקובל גרידא אלא אף מרובדי לשון המקרא וחז"ל, וגם כיום יש בה לכאורה כדי לגרוע מיכולתו של צד להליך להבין כדבעי את הנדון בעניינו.

 

• לבלוג "משפט פשוט" של עו"ד דנה פאר - לחצו כאן

3. ותודה לאלוהי הפיסוק

עורכי דין מעדיפים להשתמש במשפטים ארוכים, מכיוון שבאופן הזה הם מצליחים לדחוס כמה שיותר רעיונות לתוך משפט אחד – ולמזלם זה בכלל לא מסובך, כי יש הרבה מאוד סימני פיסוק שמאפשרים להם את הפרקטיקה הזאת (למשל סוגריים, שיכולים לשבור משפט ארוך באמצע; למשל נקודה-פסיק; למשל באמצעות קווים מפרידים – שאיתם אפשר לדחוף רעיון לאמצע המשפט בכלל בלי שזה ירגיש מאולץ – והכי, הכי הרבה,

איך לא, באמצעות, הפסיקים), ובאופן הזה, כך נדמה לי, מצליחים עורכי הדין להימנע ביעילות המרבית מסימן הפיסוק השנוא עליהם ביותר

 

4. לא סובלים מהסביל

יושם אל לב כי הקול הסביל הוא הקול המועדף על ידי עורכי הדין. יודגש ויובהר כי עניין זה מובן בהחלט, שכן העולם הנוצר על ידי הקול הסביל הוא מופלא למדי: פגישות נערכות, תביעות מוגשות, טענות נטענות, הסדרי טיעון נחתמים, הלכות חדשות נפסקות, פסקאות מסורבלות נכתבות – וכל זה בלי שאף אחד צריך לקחת אחריות על שום דבר.

 

5. לשמור את הטוב ביותר לסוף

אם, על אף האמור לעיל, יוסיפו עורכי הדין, כולם ביחד או כל אחד מהם לחוד, לפזר "להלנים" ו"לעילים", יצמדו ללקסיקון המשפטי השגור בפיהם, ימשיכו לנסות לדחוס את כל הרעיונות שהם כותבים לתוך משפט ארוך אחד והקול הסביל לא יינטש מטיעוניהם – לעולם גם נמשיך לראות מהם הרבה מאוד משפטים שהרעיון המרכזי שלהם נמצא בסופם.

 

עו"ד דנה פאר היא מרצה לכתיבה משפטית וכתיבה אקדמית