פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
התובע שימש כסייר ביטחון ביישוב בית"ר עילית ופוטר לאחר 11 חודשים. במרס 2012, באמצעות באי כוחו, עורכי הדין עמוס האוזנר ואייל אבידן, הוא ביקש לאשר את התביעה כייצוגית בטענה שהשי לחג לא חולק לעובדי חברת השמירה בכללותם. זאת בניגוד להוראות צו ההרחבה בענף השמירה, שנכנס לתוקף ביוני 2009 ומתייחס לראש השנה ולפסח. התובע ביקש כי יינתן פיצוי של שי לחג בשווי 200 שקל לכל עובד.
במהלך הדיון התקשתה החברה להציג גרסה אמינה ועקבית בדבר חלוקת שי לחג לעובדיה. כך למשל, בכתב ההגנה לתביעה המקורית היא טענה שמשום שהתובע עבד פחות משנה הוא לא היה זכאי לקבל שי לחג. לאחר מכן, בתגובתה לבקשה לאישור התביעה כייצוגית, טענה כי ניתן לו שי בראש השנה 2010. לאחר מכן טענה שהתובע לא פנה אליה מעולם בעניין זה, ובכל 28 שנות קיומה היא נהגה להעניק לעובדיה שי בראש השנה ובפסח, ואם עובד מסוים לא קיבל את השי - הרי שמדובר בתקלה נקודתית. אלא שהתובע הציג לבית הדין מכתב שנחתם בידי אחד מבכירי החברה, שבו נכתב כי היא אינה נוהגת להעניק שי לחג וכי תביעתו מופרזת. בתגובה ניסתה החברה לגמד את תפקידו של "הבכיר".
השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה שהחברה לא עמדה בנטל הראיות והציגה שלל גרסאות ללא כל בסיס. זאת בעוד שהתובע הציג בפניה תשתית ראייתית משכנעת, המקיימת בסיס עובדתי לתביעה.
לפי השופטת, אין צורך להכביר במילים על חובת המעביד להעניק לעובדיו את מלוא הזכויות שהם זכאים להן לפי הוראות החוק, בהן צו ההרחבה, בפרט כאשר מדובר בקבוצת עובדים שזכויותיהן נרמסות לא אחת.
משכך קיבלה השופטת את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית. הסעד המתבקש בתביעה יהיה תשלום עבור שי לחג עבור החגים שהיו בתקופת עבודתו של כל עובד ועובד בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה. גובה התשלום, ציינה, ייקבע בדיון בתביעה הייצוגית לגופה.
השופטת חייבה את החברה בהוצאות משפט התובע בסך 10,000 שקל ללא קשר לתוצאות התביעה.