<< לכל השו"תים במדור החדשו"ת >>
מנהג זה נזכר להלכה בשולחן ערוך באיסור האבל להשתתף בחתונה. שם מציין הרמ"א מספר הקלות לאבל, וביניהן הוא כותב: "ומכל מקום נראה דאבל... יוכל להכניס חתן כדרך ארצנו, ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה. ויוכל ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסין... וכן נוהגין" (שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שצא סעיף ג).
בדברי הרמ"א וכן במקורות האחרים, לא נאמר בפירוש מיהם האנשים המשמשים כשושבינים, אלא שהיו חברים ורעים של החתן והכלה. אולם מזה דורות רבים נהגו שההורים של בני הזוג משמשים כשושבינים המוליכים את ילדיהם לחופה ("הנישואין כהלכתם" יב, יג ובהערה 32).
א. "הוריו של החתן, האב והאם, מכניסים את החתן לחופה, והוריה של הכלה מכניסים את הכלה לחופה".
ב. "אנשים מכניסים את החתן, ואילו הנשים מכניסות את הכלה" (שערים המצויינים בהלכה לקצש"ע קמז).
יש אחרונים הכותבים, שרצוי שהשושבינים יהיו זוג הנשואים בזיווג ראשון, אולם אם הם נשואים בזיווג שני אינם נעשים שושבינים (שו"ת לבושי מרדכי ח"ד סי' כ"ב). וניתנו מספר טעמים למנהג זה, שהעיקרי הוא משום סימן טוב לזוג הנישא ("נישואין כהלכתם", שם). אולם במקום שהחתן או הכלה מצטערים אם אין ההורים מלווים אותם, אין להחמיר בדבר, משום שמנהג זה אין לו מקור ברור ("שרידי אש", חלק ג סימן נה).
כל זה ביחס לזוג נשוי, אלא שזהו זיווגם השני. אולם מה הדין כאשר ההורים של החתן הם גרושים, ונישאו לאחרים, וכעת אינם בעל ואישה?
יש כותבים, שהשושבינים צריכים להיות בעל ואשתו, או אב ובת, בן ואמו, אבל לא איש עם אישה אחרת - אפילו פנויה. עיקר הטעם במקרה זה הוא גם כן של "סימן טוב", אולם טעם זה נדחה, כאמור, מפני צערם של החתן והכלה, ולכן, אם החתן מצטער אם הוריו לא יוליכוהו לחופה - נראה להתיר בזה.
כך גם אם אחד ההורים נפטר, אפשר שההורה יוליך את בנו/בתו בליווי אחד מהאחיות או האחים, כי העיקר הוא לשמח את החתן והכלה.
מנהג ישראל, להוליך את החתן והכלה לחופה על ידי זוג נשוי, ובדרך כלל על ידי ההורים. מקפידים לכתחילה
שהזוג יהיה נשוי, ובזיווג ראשון. אולם כאשר יש סיבה נוספת, או כאשר יש חשש של צער של אחד מבני הזוג - אפשר להוליך גם על ידי ההורים, אף על פי שהם גרושים, ונישאו לאנשים אחרים.
כמו כן, אם אחד מההורים נפטר – יכול ההורה השני להיות שושבין יחד עם בן משפחה אחר. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר).