פסקי דין מענייניים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בנובמבר 2007, במהלך אימון מילואים ברמת הגולן, נהרג סמ"ר וקסמן בהתהפכות הנגמ"ש שבו נהג. בנובמבר 2008 הגישה התביעה הצבאית כתב אישום לבית הדין הצבאי נגד מפקדיו של המנוח בגין גרימת מוות ברשלנות. בכתב האישום נטען שהמנוח נבחר לשבת מאחורי ההגה אף שלא נהג בנגמ"ש כשמונה שנים קודם לכן. אמנם נערך רענון נהיגה לכל משתתפי התרגיל, אבל וקסמן לא ביצע את מבחן ההסמכה הנדרש, ולמעשה לא היה לו רישיון תקף לנהוג בכלי רכב מסוג זה. אלא שהיחיד שהורשע בעבירה הוא מפקד הנגמ"ש, במסגרת הסדר טיעון. ראש מטה האוגדה שאישר את התרגיל, והמג"ד שהטיל על המ"פ לכתוב את התרגיל, הורשעו רק בהתרשלות ונגזרו עליהם עונשי מאסר על תנאי ונזיפה חמורה. המ"פ זוכה לחלוטין מאשמה.
הורי המנוח, שסברו שהדין עם המפקדים לא מוצה, התאכזבו לגלות שגורמי התביעה סיכמו עם באי כוח של המפקדים שלא יוגש ערעור על פסק הדין, והפרקליט הצבאי אישר זאת. לכן, במרס 2013 הם עתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד גל טורק.
לטענתם, החלטת הפרקליט הצבאי הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית באופן קיצוני. האב הדגיש שאינו מחפש נקמה, וברור לו שהערעור לא ירפא את הכאב, אך הוא סבור כי קצינים שהתרשלו בתפקידם צריכים להפנים שאין מקום להתפשר על הוראות הבטיחות באימונים.
המשיבים טענו מנגד שבשל העובדה שההליכים בתיק נמשכו יותר מארבע שנים, מצא הפרקליט שהאינטרס הציבורי שבסיום ההליך גובר על האינטרס שבהגשת הערעור. בכל מקרה, טענו, מיד לאחר שניתנה הכרעת הדין נערכה בצה"ל עבודת מטה שמטרתה להטמיע את הלקחים מהאירוע הטראגי.
השופט אורי שהם קבע שהחלטת הפרקליט אינה בלתי סבירה בעליל. הוא רשאי להחליט לא לדבוק בהליכים משפטיים כשהוא סבור שתכליתם כבר הוגשמה, בעיקר כאשר נמשכו זמן רב והסבו פגיעה קשה למעורבים. השופט ציין שקביעתו לא אומרת שהחלטת הפרקליט נכונה או צודקת, אך גם אם היא שגויה, היא לא נגועה בטעות מהותית שמאפשרת להורות על בטלותה.
לפי השופט שוהם, עיקרון סופיות הדיון מאפשר לנאשם שזוכה להמשיך בחייו מתוך ידיעה שלא יהיה נתון עוד לאימת הדין. ללא עיקרון זה, הייתה השיטה המשפטית הופכת לשיטה קפקאית שבה נאשמים עלולים למצוא עצמם באופן מתמיד בצל הדין, מבלי לדעת אם ההליך יגיע אי פעם לקיצו.
טרם סיום הביע השופט שהם תנחומיו להורים והסביר כי על אף הקושי, אין לבית המשפט ברירה אלא לפסוק על פי הדין. השופטת אסתר חיות והמשנה לנשיא מרים נאור הצטרפו לפסק הדין.
פסק הדין, המגן במידה רבה על שיקול דעתן של מערכות התביעה, אף אם הוכח שפעלו שלא כראוי, מעדיף את זכות הנאשמים לסופיות הדיון על פני זכות הקורבנות או משפחותיהם לדרוש את עשיית הצדק עם מי שגרם למותם או פציעתם.