40 שנים מלאו השנה למשבר באי השכן שלנו, קפריסין, שהביא לחלוקתו לשניים: חלק יווני שבו מכיר העולם וחלק טורקי, שהיחידה המכירה בו היא טורקיה. אין ספור סבבים של שיחות שלום בין הצדדים לא הצליחו להביא לפתרון ולאיחוד האי, וגם בימים אלה ממשיכה הבירה ניקוסיה להיות מחולקת - מהצד האחד הקפריסאים היוונים, מהצד השני הקפריסאים הטורקים.
עוד חדשות מהעולם:
מה שלא רבים יודעים הוא שבאמצע נותרה מובלעת קטנה, אזור חיץ בשליטת האו"ם, שהזמן בה כאילו עצר מלכת. צלם סוכנות הידיעות רויטרס ניל הול ביקר שם לאחרונה, וחזר עם סדרת תמונות מרהיבה, מזכרת מימים אחרים, לא רק ימים של אי מאוחד מבחינה טריטוריאלית אלא גם ימים של טלוויזיות עם אנטנה, מכוניות שכבר לא רואים היום בכבישים ובקבוקי פפסי ששינו את מראם.
קפריסין, קולוניה בריטית לשעבר, קיבלה עצמאות ב-1960, ובתחילת דרכה העצמאית חלקו קפריסאים יוונים וטורקים את השליטה שם. אלא שסכסוך פוליטי גרם לקפריסאים הטורקים לפרוש מהממשל ומהומות אלימות פרצו באי בדצמבר 1963. בעקבות זאת נפרס כוח שמירת שלום של האו"ם שישה חודשים אחר כך, והקפריסאים הטורקים נסוגו למובלעות, מה שהביא לחלוקה דה-פקטו של הבירה ניקוסיה.
האי כולו התחלק כאמור לשניים ב-1974 עם הפלישה הטורקית. במשך עשרות שנים מאז מפריד אזור החיץ של האו"ם בין מזרח קפריסין למערבה. באזור הזה יש בתים נטושים, מכוניות מאובקות ואפילו נמל תעופה עם כיסאות מטונפים שאיש לא ישב בהם כבר יותר מדי זמן.
אף שאפשר לחצות את הגבול בין קפריסין היוונית לקפריסין הטורקית דרך כמה נקודות לאורך קו הגבול, הגישה לאזור החיץ של האו"ם עצמו
נותרה מוגבלת למדי. אחת המזכרות המאובקות הסמליות ביותר שנותרו בשטח הזה מאז הוא נמל התעופה הבינלאומי של ניקוסיה, שם מטוס נוסעים של חברת "קפריסין איירווייז" עדיין עומד דומם ולא פעיל. מנועיו הוצאו ממנו במהלך המשבר ב-1974 כדי לאפשר לתקן מטוס אחר.
למרות הגישה המוגבלת, מעט אזרחים עדיין גרים באזור זה בכל זאת. אחד הכפרים הבודדים באזור השמור הוא הכפר פיילה, ויש בו אוכלוסייה מעורבת של קפריסאים יוונים וטורקים. יש לו ראש עיר יווני וראש עיר קפריסאי.