הרבנות וסגן השר לשירותי דת השיקו בסוף המושב הקודם של הכנסת קמפיין ציבורי, במטרה לטרפד את חוק הגיור שהייתי שותף לניסוחו. החוק, שעבר בוועדת החוקה של הכנסת, נועד לפתוח במעט את שערי הגיור החסומים.
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כמי שמלווה גרים ופעיל בתחום הגיור זה למעלה מעשור, מצאתי את ההתנגדות החד-משמעית הזאת רצופה באי-דיוקים ואירוניות.
עוד כתבות בערוץ יהדות:
באופן אירוני, מערך הגיור הוקם ב-2004 במשרד ראש הממשלה, במטרה להחליש את כוחה של הרבנות. האויב הגדול ביותר של מערך הגיור בעת הקמתו היה הרב אלי בן-דהן, אז מנהל בתי הדין הרבניים, והיום סגן השר לשירותי דת. היום, לפתע פתאום, הרב בן-דהן תופס את מערך הגיור כקדוש, כשכל שינוי קטן בתפקודו עלול להוות איום על עתיד העם היהודי.
חשוב לדעת, שחוק הגיור אינו מתיר לכלל הרבנים לגייר. ליתר דיוק, הוא קובע שרב עיר יכול לחבור ל-33 הרבנים המורשים היום לגייר, ואשר מונו על ידי הרב הראשי. בשנת 2010, כאשר חוק דומה עלה לדיון בוועדת החוקה של הכנסת, הוא דווקא נתמך על ידי הרבנות הראשית. ואני תוהה, מה השתנה?
אני שומע גם טענות מפי הרבנים הראשיים, המופצות פשוט כדי להשפיע על דעת הקהל, ללא אחריות אמיתית כלפי המתגיירים. כך לדוגמה, מתנגדי החוק זועקים כי הוא יתיר לרבנים רפורמים לבצע גיורים. אבל כל מי שיקרא את נוסח החוק יגלה את האמת הפשוטה: החוק מתייחס אך ורק לגיורים אורתודוכסיים.
טענה נוספת היא שמדורי-דורות נהגו בישראל להקשות על הגרים, ועל כן באופן עקרוני רצוי להקשות בהליכי הגיור. אינני מבין איך אפשר להשוות בין אותם מעטים שהתדפקו בעבר על שערי קהילות ישראל, כיוון שנפשם נקשרה, בדרך כזו או אחרת, בעם היהודי - לבין סיטואציה היסטורית, חד-פעמית, שבה הובאו לארץ יותר מ-330 אלף עולים מזרע ישראל, המוכרים אזרחית כיהודים מתוקף חוק השבות (אביהם או סביהם יהודים).
אבל האם בלימת תופעת נישואי התערובת איננה אינטרס מובהק של העם היהודי? כואב לי לראות מנהיגים רוחניים המעורבים בתרגילים פוליטיים. בסופו של דבר, כולם מפסידים. עבור 330 אלף חסרי הדת, דלתות הגיור עלולות להישאר חסומות. קבלתם של אלפי חיילים יוצאי חבר המדינות לחיק העם היהודי עדיין תושהה, ועבור מאות זוגות צעירים – קפריסין תיוותר המקום היחיד שבו הם יכולים להתחתן. נראה כי מדינת היהודים איננה בית אמיתי לרבים מאזרחיה, או לפחות עבור אלה השואפים לכך.
בתקשורת אף דווח שהרבנים איימו להתפטר במידה והחוק יעבור. אם אכן יבחרו לעשות כך, זו זכותם המלאה. אני סבור שאל לו למנהיג רוחני לנהוג בניגוד לצו מצפונו. אבל חשוב לזכור כי הרבנים הראשיים אינם מעל החוק, ואם הוא יעבור והם יחליטו להישאר בתפקידם, עליהם להיות הרבנים של כלל עם ישראל – כולל המתגיירים.