ההחלטה אם מקרה מסוים מהווה רשלנות רפואית אינה פשוטה: לא כל טעות בטיפול הרפואי מהווה רשלנות, ולא על כל תוצאה לא רצויה ניתן להגיש תביעה. עם זאת, קיימים מקרים שבהם אין כל צורך בהערכה מיוחדת כדי לקבוע שאירעה רשלנות רפואית, והדבר ברור לכולם.
איך נמנעים מרשלנות רפואית?
במקרי רשלנות לא מעטים מעורבים קשישים, ולצערי מקרים אלו זועקים לשמים בחומרתם מצד אחד אך הפיצויים בהם אינם גבוהים מצד שני.
במקרה הנוכחי מדובר בקשיש שאושפז במוסד סיעודי, במטרה להעניק לו את הטיפול הרפואי הטוב ביותר בשארית חייו. אלא שיום אחד, לאחר טיפול הבוקר, שכח איש הצוות הסיעודי להרים חזרה את מעקה המיטה והחולה נפל על פניו. עינו של הקשיש פגעה ברגלית עמוד האינפוזיה ונפגעה קשות.
הקשיש נותח בניסיון להציל את עינו, אך ללא הועיל. כעבור זמן קצר הוא לקה בעינו השנייה בדלקת שלא אובחנה על ידי הצוות הרפואי, והוא איבד את הראייה גם בעין זו.
כך, בשל שטות שאסור שתקרה, איבד קשיש חולה וסיעודי את מאור עיניו בשנות חייו האחרונות.
בתביעה אחרת על רשלנות רפואית, פנה החולה כמה פעמים לחדר המיון בעקבות כאבים בצד ימין של המותניים. כבר בביקורו הראשון אצל הרופא אובחן כי האיש סובל מאבן בכיס המרה ומדלקת במקום, אולם במקום לטפל בבעיה שוחרר האיש לביתו.
רק לאחר שלושה חודשים הוחלט על ביצוע ניתוח לכריתת כיס המרה - ניתוח אשר צריך היה להתבצע במועד מוקדם בהרבה. במהלך הניתוח נמצא כי המטופל סובל מנמק קשה בכיס המרה, אשר ככל הנראה נגרם בשל האיחור בטיפול.
במהלך האשפוז שלאחר הניתוח לקה האיש בזיהום באזור הניתוח, והפצע נפתח בחלקו הפנימי והזדהם. אנשי הצוות לא אבחנו את הזיהום וכמובן לא טיפלו בו - והאיש שוחרר שוב לביתו.
ימים ספורים לאחר מכן חזר המטופל לבית החולים בליווי בתו, בשל חולשה ותחושה כללית רעה. הרופא שבדק אותו לא הקשיב לתלונותיו, ורק הוציא את התפרים מחתך הניתוח. כאשר שב האיש לביתו נפתח לפתע פצע הניתוח ותוכן בטנו פרץ החוצה, לעיני אשתו וילדיו. בנו הבהיל אותו לבית החולים - שם הוא נפטר תוך זמן קצר.
בת 53 מהקריות עברה ניתוח גינקולוגי באשפוז קצר והיא שוחררה לביתה. כעבור מספר ימים חום גופה עלה, היא חשה בכאבים באזור הניתוח ופנתה לקבלת טיפול בבית החולים. שם התברר כי במהלך הניתוח הושאר בגופה פד גזה שהזדהם והעמיד אותה בסכנת חיים ממש.
הפד הוצא מגופה של האישה והיא אושפזה במשך שבועיים בבית החולים, כשהיא מחוברת לעירוי אנטיביוטיקה.
למרות העובדות, בדיקה בתיק הרפואי מצאה כי הרופא המנתח ציין במפורש שכל הפדים הוצאו ושהניתוח עבר בשלום. בירור מעמיק העלה כי הרופא כלל לא היה נוכח בסיום הניתוח ולא בדק את החולה טרם שחרורה לביתה. אין צורך להסביר במקרה זה שאל לו לרופא לשכוח ציוד רפואי בגוף החולה, ועצם העובדה שכך נעשה מהווה רשלנות רפואית.
במקרה נוסף, מטופל בן 35 עבר ניתוח בבטנו, ובעת ההתאוששות ירדו ערכי לחץ הדם שלו. לצד סימנים נוספים עלה חשש מיידי כי החולה מדמם מאזור הניתוח לתוך חלל הבטן.
הרופא המרדים, האחראי על חדר ההתאוששות, קרא לרופא המנתח כמה פעמים אולם הלה סירב לסור לחדר ההתאוששות.
כעבור כשלוש שעות הועבר החולה שוב לחדר הניתוח, בטנו נפתחה ונמצאה מוצפת בדם. היה זה מאוחר מדי עבורו והוא נפטר על שולחן הניתוחים.
בגיליון חדר ההתאוששות קיים רישום מפורש של הרופא המרדים שבו מצוין כי הרופא סירב לקריאותיו לבוא ולטפל בחולה. במקרה כזה, אפשרויות ההגנה של בית החולים מועטות ביותר וברור כי אירעה רשלנות בטיפול.